 |
"אנחנו" מייצאים בהחלט, שכן "החלטנו" לאפשר למעסיקים ליבא לארץ כוח עבודה זול בהיקף חסר תקדים ולא דאגנו לסגור את הדלת בפני עובדים לא חוקיים. אותם עובדים מוכנים לעבוד בשכר נמוך יותר כי הם רגילים לתנאי מחייה נמוכים יותר ויוקר המחייה במקומות מהם הם באים נמוך יותר, כך שאפשר אפילו לומר שהתחרות מול המובטלים היא קצת לא הוגנת. עם זאת, אני בעד החמרת הפיקוח על המובטלים הכרוניים. אבל אני עדיין סבור (ותקן אותי אם אני טועה) ששיעור העובדים הזרים בכח העבודה בישראל הוא חסר תקדים במונחים מערביים. ואם הוא חסר תקדים, אני לא רואה סיבה שלא לפעול כדי להחזיר את המצב למקובל במדינות מערביות.
אנחנו, אגב, לא נקנה סוסיתא כי כבר לא מייצרים סוסיתא במדינת ישראל. אם היו מייצרים סוסיתות בישראל היינו, במסגרת מבצעי "קנה כחול לבן" מעודדים ישראלים לקנות סוסיתות, או אמקור, פולגת, וכל מוצר ישראלי אחר, ומטילים מכסי מגן על מוצרים שהמפעלים בישראל לא יכולים (באמת) לעמוד בתחרות מולם, שזה, כמו הגבלת מספר העובדים הזרים, סוג של העדפת המקומי על פני המיובא.
נושא הפועלים הפלסטינים, אגב, מדגים את ההשלכות הכלכליות של סוגי השלום האפשריים. אתמול היה על זה מאמר בהארץ של עודד ערן ואפרים קליינמן:
וכמובן שלחתי את המאמר לעודד בלבן והוא שלח לי בתגובה עותק של הסכם פריס, שטרם הספקתי לקרוא, אבל עודד כתב שהסכם פריס היה הנסיון של רבין להחזיר את תהליך השלום לכיוון ההשתלבותי (מסלול וושינגטון) מהכיוון הבדלני (מסלול אוסלו), על ידי שילוב הכלכלות הישראלית והפלסטינית ויצירת תלות הדדית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש