בתשובה לערן בילינסקי, 10/11/00 17:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בדרך כלל אינני תומך בתאוריות "הכל מתוכנן" של מר בילינסקי. דווקא בבחירות האלה לא ראיתי שניתן מספיק משקל לגורמים שאולי משפיעים מאחורי הקלעים. קודם כל ניידר. זהו דווקא הנתון הקל יותר לפיצוח, ואין כאן שום חוסר יושר מצד המתמודד (לפחות בשאלה זו). דווקא אם הדמוקרטים יפסידו בבחירות בשל השתתפותו, הרי שזה יכריח אותם לקחת את האג'נדה שלו ברצינות גדולה יותר בבחירות הבאות. אם מדיניותם תשתנה במידה כזו שראלף ניידר עצמו יכריז בבחירות הבאות שהוא תומך במועמד הדמוקרטי לנשיאות, יש לצפות שהרבה קולות ירוקים יחזרו למפלגה הדמוקרטית, אלא שהפעם מסיבות צודקות וענייניות. ועכשיו גור/בוש. אני באמת עומד נדהם כאשר האלכוהוליסט העילג מטקסס נראה בעיני האמריקאים יריב ראוי לפוליטיקאי ידעני המכהן כסגן נשיא מזה שמונה שנים. איך בכלל הצליחו להגיע לתיק"ו הנוכחי? נראה שמקורות התמיכה של בוש הם די עלומים. קשה להאמין שכל מתמודד הציג את עמדותיו, ובוש הצליח לשכנע חצי מהאמריקאים. סביר יותר הוא שבוש הוא מועמד אטרקטיבי לתאגידים הגדולים, מפיקי הנפט, יצרני הנשק וכנראה גם אחרים שאינני מודע לכוחם. איך הם הצליחו לתרגם כח כלכלי אדיר לפתקים בקלפי? אינני יודע. אני משוכנע שקיים מנגנון שהופך עוצמה לפתקי קלפי, אך אינני יודע מהו. יש דוגמאות גם מהפוליטיקה המקומית שלנו. מה זה אומר על העתיד? לצערי - החדשות אינן טובות. האג'נדה שלנו היא שלום/מלחמה, ואיך להגיע לשלום. ובכן - השלום הוא טוב כמעט לכולם: ישראלים, פלשתינאים, סינים, יוגוסלבים, הוטו וטוטסי. כמעט בלתי נתפס שלמרות זאת לא הצלחנו להגיע. למי השלום אינו טוב? קודם כל לפוליטיקאים שהצליחו להגיע למקום בכיר בשל מצבי משבר ומלחמות: גנרלים שפנו לפוליטיקה, טרוריסטים שהתמסדו, שליטים שמצב נתיניהם בכי רע, והם שומרים על שקט בזכות העימות עם אוייב חיצוני. השלום הוא רע גם ליצרני מטוסים, יצרני נשק, וככל הנראה גם מפיקי נפט. אגב - שמתם לב שאף פעם לא קשה להשיג נפט? עם כל הנתונים על תקופות משבר בשוק העולמי - אפילו בשנת 1973, כשבידודה הבינלאומי של ישראל היתה מירבי, והיא נלחמה נגד מדינות שלא היה חסר להן נפט, היה מי שמכר לה נפט. הכל שאלה של מחיר. ארצות הברית היא מפיקת נפט אדירה. בטקסס ממוקמות רבות מחברות הנפט האמריקאיות, והן לוטשות את עיניהן להפקת נפט באלסקה, באיזור שמורת טבע עצומה. בוש כבר הבטיח להן זאת. המלחמה השניה שהייתי פותח בה לו הייתי הבעלים חסר המצפון של מפיקת נפט גדולה, היא שמירה על הגמוניית הנפט. הייתי מנסה לשכנע את העולם שהפקת אנרגיה גרעינית תסכן את עתידו. אופס... כבר לא צריך, תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בעידן שבו מועמד פוליטי לא מציג את עצמו אלא מוצג על ידי מומחים למיניהם ,אין מה להתפלא שצוות השיווק הרפובליקאי הצליח להביא את בוש לנשיאות( אם לא יהיה שינוי בכמה מאות הקולות האחרונים) מסר קליל אשר לא דורש מחשבה עמוקה ,כמה סיסמאות ריקות מתוכן הפונות לקהל יעד מסוים מה עוד שהציבור האמריקאי מטבעו נוטה קלות ימינה. מה עוד שהמשימות הניצבות בפני הממשל החדש הן די משעממות ,בנאליות ופתרונן מצריך מחשבה ואנליזה פרטנית. צרף לכך את אל גור שנחן במנטליות של מורה בגן טעוני טיפוח ורצון להסביר בפרטי פרטים וקבל ציבור גדול של עיניים זגוגיות. מרבית הציבור לא מוכן להקדיש מאמץ להבנת בעיותיו .עובדה זו נכונה בכל מקום ,ולכן תופח חשבון הבנק של כל הקארוולים והפינקלשטיינים אם תסתכל בהיתפלגות ההצבעה תראה שכל מדינות המרכז והדרום (חוץ ממיסיסיפי ,הדמוקרטים נמשכים למים )הצביעו בוש .גור לא הצליח אפילו במדינה שלו. מסתבר גם שאפקט קלינטון שיחק חזק בכל אותם מקומות. מה לעשות ,בסופו של יום ,מה שקובע הוא לא ערכיות המועמד אלא איך צוות יועציו והוא ניהלו את מערכת הבחירות. בישראל היו דמויות הרבה יותר מפופקות מבוש - פלאטו שרון שהבטיח לשלם 10000 לירות לכל זוג צעיר ,אם יבחר לכנסת. החדשות הטובות הן שבניגוד לקורה בארץ ,ממשל חדש לא הופך את התנהלות המדינה מידית ב 180 מעלות |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |