בתשובה ליהונתן אורן, 05/01/03 9:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז זהו, אני רק זוכר במעומעם את מה ששמעון כתב על הבור המשכיל ומשווה את זה לדיליטנט של מיכאל. נראה לי שיש הבדל עדין אבל מהותי בין מה ששמעון כתב, על האדם שזורק ביטויים חופשי חופשי, בדיוק כמו שנגה הביאה ממה שדנקנר כתב. אאל''ט בין הבור המשכיל לדיליטנט יש עוד כמה גוונים שיכולים ליצג את מרבית הכותבים פה. לעומתו, מיכאל מקצין את הדרישות ומקשיח אותם למעמד על, לא בהכרח סנוביות. אם תרצה אל רגל אחת, זה ההבדל בין האייל לצבי. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי רון, אם כבר העלית זאת, הרי שאת המונח בור-מלומד טבע ההיסטוריון אורטגה אי גאסט, ואני ציטטתי אותו באחת מתגובותיי. להלן דברים אחדים שכתב אי גאסט בעניין זה בספרו "מרד ההמונים" (1932) בפרק "ברבריות ושמה התמחות": מיהו האיש שבידיו נתונה היום העוצמה החברתית? מי מטביע את חותם דעתו על התקופה? בלי ספק - איש המעמד הבינוני. מהי הקבוצה הנחשבת למעולה ביותר בתוך המעמד הזה, מהי האריסטוקרטיה של ההווה? בלי ספק - המהנדס, הרופא ועוד. ומי מייצג את הקבוצה הזאת בטהרתה? שוב, בלי ספק - איש המדע... והנה מסתבר שאיש-המדע הזה הוא למעשה האבטיפוס של איש ההמון. לא במקרה, לא מחמת ליקוייו הפרטיים של כל איש מדע לחוד, אלא משום שהמדע עצמו - שורש הציוויליזציה - הופך אותו אוטומטית לאיש ההמון, עושה אותו לאדם פרימיטיבי, לברברי חדש... ..כדי להתקדם תבע המדע התמחות - לא מעצמו אלא מאנשי המדע.. מלאכת המדע הניסיוני מחייבת בהכרח הפרדה בין תחומי הידע ודורשת התמחות.. וכך צומצם בהדרגה מדור לדור תחום עיסוקו הרוחני של איש המדע... המדע הנסיוני התקדם בחלקו הגדול הודות לעבודתם של אנשים בינוניים להדהים או אף פחות מבינוניים. רוצה לומר, שבמדע המודרני שהוא שורשה וסמלה של הציוויליזציה העכשווית שלנו יש מקום לטיפוס הוא איש-המון מבחינה אינטלקטואלית.. המומחה אכן"יודע" הכל על הפינה הזעירה של היקום שהיא כמו מצויה ברשותו - והוא בור גמור ביחס לכל השאר. הנה לפנינו דוגמא מובהקת של איש חדש משונה זה, אשר ניסיתי לתארו על שני הבטיו המנוגדים. אמרתי שאדם כזה הוא סוג אנושי שאין לו תקדים בהיסטוריה. שהרי קודם לכן יכולים היו בני-האדם להתחלק פשוט לאלה היודעים ולאלה הנבערים מדעת - יודעים במידה זו או אחרת ונבערים במידה זו או אחרת. אך המומחה שלנו אינו יכול להיכלל באחת משתי הקטגוריות הללו. אין הוא האיש היודע משום שהוא בור מוצהר ביחס לכל מה שאינו מתחום מומחיותו, אך אין הוא גם "נבער מדעת" משום שהוא "איש מדע" והוא "יודע" הרבה או הכול על אודות חלקתו הזעירה. יהיה עלינו לומר שאדם כזה הוא בור מלומד. והדבר הוא חמור משום שמובלע בו שאין המדובר באדם שהוא בור במשמעות הרגילה והמוכרת של אדם נבער מדעת אלא באדם שנושא בתוכו תחושת-סמכות שבאה לו מכוח מומחיותו. ואכן, כזאת היא התנהגותו של המומחה. בפוליטיקה, באמנות, בבעיות החברה, במדעים אחרים - עמדתו תהיה כעמדת האדם הפרימיטיבי, הנבער מדעת. אך הוא יתפוס עמדה זו מתוך תחושת כוח ובטחון עצמי והוא לא יבטל את דעתו - וכאן הפארדוקס! - בפני דעתם של מומחים בתחומים השונים הללו. הציווליזציה שציוותה עליו להתמחות עשתה אותו לאיש אטום הרמטית בתוך מגבלותיו ומרוצה-מעצמו בתכלית - אך אותה תחושה פנימית של עוצמה וערך תביא אותו לידי רצון לשלוט גם מחוץ לתחומו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו טיעון החוזר ומושמע בנוגע לאקדמיה המודרנית. מעניין אותי מה אתה חושב בנושא. לדעתי הכותב אינו מדייק - הרי לא ניתן לסיים תואר ראשון במדעי החברה או הרוח מבלי לקחת קורסים בתחומים שאינם תחום ההתמקצעות הראשי של הסטודנט (וראה גם את הדיון שמתחיל בערך בתגובה 113960). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכרתי לא מעט סטודנטים שהתעניינו מאוד בתחום התמחותם, וזלזלו בקורסים "הצדדיים". בין אם אלו היו קשים או קלים, אותם סטודנטים לא הפיקו מהם הרבה, ולא זוכרים מהם דבר. יש גם סטודנטים אחרים, כמובן1; זה כנראה תלוי בנטיות של האדם. אני לא בטוח מה הנטייה הדומיננטית יותר. 1אצלי הגישה היתה כמעט הפוכה: בתואר הראשון, במדעי המחשב, הרבה יותר התעניינתי והשקעתי בקורסים שאינם במדעי המחשב (פיזיקה, שפות זרות, ועוד קצת). פשוט היה לי קו מחשבה כזה, שאני הולך לעסוק עכשיו שנים במדעי המחשב, אז הבה ננצל את הזמן הזה להרחיב אופקים... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהכרותי האישית את הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, רבים מהסטודנטים אינם קוראים אפילו את חומר החובה הנוגע למקצועם הראשי - קל וחומר בתחומים אחרים. אבל זו ממש הערה אגבית. הדגש אצל אי גאסט אינו על רוחב ידיעותיו של הבור המלומד כי אם על כך, שהבטחון שהוא רוכש לו כמקצוען בתחומו, גורם לו להיות משוכנע שלדעתו תוקף שאין לערער עליו גם בתחומים שאינם נוגעים לתחום התמחותו (מובן מאליו שזו הכללה - יש כאלה ויש אחרים - אך בימי חלדי נוכחתי לדעת שיש בה יותר משמץ של אמת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי דווקא בדור שלנו הטענה היסודית של אי גאסט אינה במקומה; אמצעי התקשורת הם כל-כך יעילים והידע כל-כך נגיש, עד שאנשים רבים (גם לא אקדמאים, וודאי שלא רק חוקרים ותיקים) שייכים ל"אלה היודעים". אדם כזה עשוי להיות מומחה בתחום מצומצם, ועדיין להחזיק בידע כללי רחב מספיק כדי שלא להיות "בור מוצהר ביחס לכל מה שאינו מתחום מומחיותו". | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |