בתשובה לדובי קננגיסר, 02/01/03 22:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקיבוצים יש (או היו עד השנים האחרונות ממש) שיעורי ילודה עצומים בהשוואה לכלל האוכלוסייה. משפחות עם 4, 5 ואפילו 6 ילדים בקיבוצים האמידים יותר אינן תופעה מוזרה. מצד שני, היו קיבוצים שהתחילו כמבוססים וירדו מנכסיהם. האם גם להם צריך לומר "מצטערים, הייתם צריכים לחשוב על זה ולא להוליד כל כך הרבה"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
בקיבוצים הבעיה חמורה עוד יותר. לקיבוץ, ככזה, אפילו הדלפון ביותר, אין בעיה לכלכל את ילדיו, שכן ההוצאות הקבועות על גידול (כלל ה)ילדים בקיבוץ הופכות את ההוצאה השולית לכל ילד נוסף לשולית באמת. הבעיה מתחילה כאשר משפחות אשר הביאו ילדים לאויר הקיבוץ כאשר הקיבוץ התימר (והתחיב) לספק את כל צרכיהם, ופתאום הן נדרשות לכלכלם בכוחות עצמן, במקרים לא מעטים ללא האמצעים הנדרשים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי ביקש לחוקק חוק אשר יפעיל סנקציות כנגד מישהו באופן רטרואקטיבי? אף אחד. הרי אי אפשר לטעון את טיעון חוסר האחריות, ברגע שהאדם הסתמך על כספים שהיו מגיעים לו עפ"י חוק מהמדינה. במקרה זה אפשר להאשים את המדינה שפתחה יותר מדי את הברז, אבל אי אפשר להאשים את אלו שבאו לשתות. כן נוכל לטעון טענות כאלה, גם כלפי הקיבוצים, אם ימשיכו לנהוג כך גם לאחר שינוי החוק ומדיניות ההקצבות. הטיעונים כאן הם לא אנטישמיים, לא נגד חרדים ולא קסנופוביים. כולם יהיו שווים בפני החוק - גם הקיבוצים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |