בתשובה ליהונתן אורן, 05/01/03 9:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גם אני לא מסכימה עם מיכאל שרון, ודווקא התגובה שלך גורמת לי להסכים איתו קצת יותר. לצטט מחקר שלא קראת, למשל, זה בעייתי. אז מה אם בכתבה במעריב סיכמו את הממצאים - הרי ברור לך, כמובן, ההבדל בין קריאת המקור לקריאת הוורסיה של העיתונות הפופולרית עליו. לא להבין את המתודולוגיה זה בעייתי לא פחות. כבר כתבתי בעבר כי כמעט על כל מחקר שמתפרסם במדה"ח אפשר להעביר, או מישהו כבר העביר, ביקורת מתודולוגית. סטטיסטיקה ניתנת למניפולציות, ומחקר איכותני על אחת כמה וכמה לא יכול להיות מוצג כאמפירי. אתה תצטט בשמחה משהו שקראת בעיתון בלי להבין את המתודולוגיה, בעוד שמישהו שקרא את המחקר יוכל בשתי שליפות עט להוכיח שהממצאים שגויים. אבל מרבית אנשי שיחך לא קראו את המחקר המקורי, וכך נמצאת מפזר אינפורמציה שגויה. שימוש שגוי בטרמינולוגיה מרגיז אותי בה במידה. לנפנף בשמות ומושגים ללא ביסוס הוא מוטעה ומטעה. ואני לא כותבת את זה כאשת אקדמיה, אלא כמתדיינת באייל. אני מאמינה למה שאני קוראת, ואם תטעה אותי אני אעביר את הטעות הלאה. כתבת שאתה רואה את ההתעמקות בתחום שאינו מעניין אותך כבזבוז זמן. אם כך, אל תכתוב עליו. כל זה נכתב תוך הסתייגות: בתגובות רבות באייל קוראים מביעים את דעתם האישית, ולא חל שום הכרח לבסס את דעתך במראי מקום. עם זאת, אם אתה משתמש בעובדות כדי לבסס את דעתך, עליך לפחות לוודא שהעובדות נכונות. גם אני חוטאת לעיתים, כמו כולם, בזריקת משפטים לחלל האתר ללא ביסוס, ואני עדיין מוצאת את זה כשגוי ומקווה שלכשאתבגר אלמד לבסס את דעותיי באופן יותר מוצלח. הנה, זו היתה תגובה שלא חייבה שום הבנה במדעים או התבססות על עובדות. סתם דעה אישית שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש הרבה במה שאת אומרת. אבל המושגים שהביא מר שרון הם מושגים קצת שונים, לטעמי. הוא כותב על מושגים שנפוצים בשיח היום, ולא רק בשיח האקדמי. ("אירגונים ביורוקרטים רציונליים, מנהיגים חריזמתיים ופרגמטיים, האתיקה הפרוטסטנטית וכיוצא בזה"). אני מודה שמעולם לא קראתי את וובר, מיד, קיינס או הרבה אחרים במקור. אני גם לא חש דחף מיוחד לעשות זאת. האם, אם אשתמש במושג כמו "האתיקה הפרוטסטנטית" זה יהיה ביטוי ל'תרבות של 'פוזה'. וגם שחצנות של 'עבד כי ימלוך'."? כללית, זה רעיון גרוע לצטט מחקרים מעיתון. אבל אם על כל מחקר אפשר לערער מתודולוגית, ואם את צריכה לקרוא כל מחקר בעצמך, אין הרבה ערך לדיסציפלינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם תשתמש במושג כמו "האתיקה הפרוטסטנטית" בלי להבין מאיפה הוא בא ומה הוא מייצג, תשחק ישר לידיו של מר שרון. אין הכרח לקרוא את וובר במקור - גם לי יש רשימה של כאלה שאנסה להימנע מלקרוא אותם, ואעדיף תמיד לקרוא מה כתבו עליהם אחרים (בורדיה או מרקס ואנגלס, למשל - אצלם כל משפט יכול להימשך פסקה או שתיים; דווקא וובר קל לקריאה), אבל עליך להבין את המושג לפני שתשתמש בו. ובנוגע לדיסציפלינה - ככה זה אצלנו במדה"ח, תמיד חוקרים ושואלים ולא מקבלים שום דבר כמובן מאליו (ולא כפי שהציע מיכאל שרון באחת מתגובותיו הקודמות). הדיסציפלינה עדיין בעלת ערך, אם כי מחזיקה בפחות אכסיומות מהמדעים המדוייקים, כמובן. ובנוסף - מה זה "צריכה לקרוא כל מחקר בעצמך"? אני *רוצה* לקרוא כל מחקר בעצמי. האם אפשר להיות סוציולוג, למשל, בלי לקרוא מחקרים? לא. האם אפשר להיות סוציולוג חובב בלי לקרוא מחקרים? כן. אבל הסוציולוג החובב צריך להיזהר בלשונו, כי בבוא הסוציולוג האמיתי, הוא עוד ייתפס בקלקלתו. קראתי לא מזמן טור קצר של דנקנר בו הוא מתאר את הסוד של איך להיראות אינטלקטואל כשאינך באמת כזה: הקשב לשיחה של הסובבים, ובשלב מסויים אמור, בפרצוף מלא חשיבות "כן, אבל לא בצפון". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאין בינינו מחלוקת עקרונית. בנוגע למרקס ואנגלס, יצא לי לקרוא לא-מזמן את המניפסט (בטעות. אני לא קורא דברים כאלה בד"כ). אני חייב לומר שהוא מעניין, ושעבר בי רעד מוזר כשהתחלתי לקרוא "רוח בלהות מהלכת על פני אירופה – רוח הבלהות של הקומוניזם. כל המעצמות של אירופה הישנה חברו יחדיו..." וחשבתי שמהלך חייהם ומותם של מיליונים רבים נקבע כתוצאה מהטקסט הזה 1. אבל אני מתאר לעצמי שהתייחסת לכתבים היותר "רציניים" שלהם, שאליהם לא הגעתי. 1 כן, אני יודע שמרקס לא היה מסכים עם קביעה כזאת. מצד שני, אם מטריאליזם דיאלקטי הוא שקובע את ההיסטוריה, מה הרעיון בפעילות מהפכנית וכתיבת מניפסט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאתה יכול לדבר כמה שאתה רוצה על ''האתיקה הפרוטסטנטית'', אבל אם בכוונתך לפרשנות של וובר לפרוטסטניזם, כדאי שתדע מה הוא אמר, ולא כל מיני דברים שאנשים (כמו עבדך הנאמן, לעיתים) אומרים מתוך שניים וחצי משפטים שהם קראו על וובר איפשהו פעם, וגם אותם הם זוכרים לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מי יכול לקרוא את כל המקורות האלה? כמה אנשים קראו את דארוין? כמה את שרדינגר? איינשטיין? מרכס? שייקספיר ("שייקספיר לילד" לא נחשב)? המציאות מחייבת להסתמך על פרשנים ומתמצתים, אלא כשהאדם עוסק בתחום הצר בו הוא מומחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפילו יותר ממה ששכ"ג אמר: המתודולגיה של וובר לא מעניינת אותי. אני לא הולך לבדוק את המחקר שלו (כפי שמצפה ממני מר שרון, ואולי גם נוגה) כדי להשתמש במסקנות המחקר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאלה היא כמה מה שאתה יודע עליו הוא מדויק. אני, בניגוד לשניים שציינת, איני רואה דבר שלילי בשימוש בלתי מדויק בהוגים ובחוקרים. אני עושה זאת באופן יומיומי. אני כן רואה משהו מגוחך בזה שאנשים ממשיכים לעשות שימוש כזה גם אחרי שמתקנים אותם, ואף מתווכחים עם אלו שמוכיחים את טעותם. לטעות זה אנושי, להתווכח עם מי שהצביע על הטעות זה דבילי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעות זה אנושי, להתווכח עם מי שהצביע על הטעות זה דבילי, אבל אנושי לא פחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
To really mess things up, you need a computer.
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |