בתשובה לטל כהן, 02/01/03 22:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בכל שנה מדווחים מקרים בודדים של מוות כתוצאה מהכנה חובבנית של הדג. בתקופה בה סמוראים עדיין נראו בארץ היה מקובל לצפות מהשף להתאבד במידה ומישהו מלקוחותיו היה נופח את נשמתו עקב מנת פוגו מרושלת. היום אף אחד לא מתאבד בצורה וולונטרית חוץ מאלה שכאמור מתעקשים לחתוך את הדג לעצמם בבית במקום ללכת למסעדה שמחזיקה מומחה (המחיר בהתאם). לגבי הטעם, בשעה שכולם התמוגגו סביבי לא יכולתי שלא ללחוש באזני רעייתי שבשר הדג מזכיר לי YELLOW TAIL שישב יום במקרר. רצועות העור שהוגשו בנפרד מהוות סכנה בריאותית אמיתית (ולא בגלל הרעל) היות והכרתי כבר צמיגים של סמי-טריילר שהיו רכים יותר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כמה צמיגים של סמי-טריילר הכרת בצורה אינטימית כזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחלתי עם טאיירים רגילים של אופניים במסיבה בתיכון, חבר אחד אמר לי שזה יעזור לי להשתחרר. אחרי תקופה של שימוש רק בסופי שבוע זה עבר ליום יום, בלילות הייתי ניגש לפורד החדשה של השכנים עם הצמיגי שטח ומעביר ככה בכיף את הלילה עם גפרסון איירפליין באזניות. מהצבא שחררו אותי אחרי שנה. בהתחלה הם לא עמדו בקצב הצמיגים שנאלצתי להחליף בנ.נ. שלי ולא הבינו למה אני אף פעם לא מחזיר את הבלאי אבל כשאזרח עובד צה''ל תפס אותי מכרסם את הפנימית של הצמיג מהמוביל טנקים שלו אז נמאס להם ושלחו אותי לטיפול. היום יותר טוב, צמיגים כבר לא עושים לי את זה אבל כל סוף שבוע בשביל הסטלה קונה חמישים גרם קוקיות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |