בתשובה לאייל רון, 03/12/99 15:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני בהחלט מוכן לקבל שיש דתיים שהזדעזעו עמוקות מרצח רבין. אני טוען, עם זאת, שהם מיעוט מבוטל. ב. בית הכנסת על שם רבין הוקם, בין השאר, על ידי תנועת מימד. זהו בית הכנסת היחיד שמשרד הדתות לא היה מוכן לסייע לו ברכישת ספר תורה. מעניין למה. החזן בו הוא פרופ' אסא כשר, שהוריד את הכיפה אחרי רצח רבין, מפני שלא היה מוכן להזדהות יותר עם מה שהיא מייצגת. לא בדיוק בית כנסת טיפוסי. ג. מותר להתקיף את השמאל, וכמו שהראה אסי דיין, יש על מה. אין לי בעיה עם התקפה על השמאל באופן כללי; יש לי בעיה עם התקפה על השמאל כשהיא באה אוטומטית כשמועלה הנושא של רצח רבין. זו צורת התגוננות, שכל פסיכולוג יגיד לך שהיא קשורה לתחושת אשמה. "למה דקרת אותו?" - "אבל הוא קילל את אמ'שלי!" - משהו כזה. ד.אני בוגר ישיבה תיכונית. אני זוכר איך דיברו איתי, ב-1984 או 85', על נושא דין רודף. אני זוכר את הריקודים הפומביים, כשדוד בן שימול ירה טיל על אוטובוס ערבי, ריקודים שדחו את הלימודים באותו ערב. אני זוכר איך ראש הישיבה שלי הורה לי, כעורך עתון, לגנוז סקר שהראה שלמעלה מעשרים אחוז מתלמידי הישיבה בעלי זכות ההצבעה היו מצביעים "כך" (בצופה, עיתון המפד"ל, קמה סערה גדולה בעקבות אותו מקרה - כי שני אחוזים הצביעו לרצ...). אני זוכר את שירי "יתפו, יתפו, יתפוצץ המסגדושם נשיר שיר חדשוכהנא יעלה". אני זוכר את הדיונים בזמן האינתיפאדה, על איך חל על כל פלסטינאי דין מורד ודינו מוות. אני בא מבפנים. רוב חברי המחזור שלי הלכו לישיבות הסדר, חלקם הלכו להתנחבלויות, אחד מהם, ירון כהן, נהרג על ידי פלסטינאים. אני בא מבפנים. אני יודע איך האנשים האלה חושבים. אני שמעתי אותם מדברים. אני הייתי חלק ממגמת תקשורת, שמטרתה הייתה להכשיר עיתונאים דתיים, כדי לשנות את העיוות בסיקור התקשורתי. האנשים האלה יודעים מה זו תקשורת, ויודעים מה לא לומר לה. אני מכיר את האנשים האלה. הייתי אחד כזה. אני לא מאמין להם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאד מצטער שנכוות עד כדי כך מהעולם הדתי, אבל לא כל העולם הדתי הוא עד כדי כך גרוע כמו מה שאתה תיארת. כנראה שהיית בישיבה שיותר קיצונית בדעותיה - יש גם כאלה. אני בטוח שקראת את המאמר של ש. פוגל. הוא הראה על התופעה שהדאיגה אותו על כך שיש כבר דתיים רבים שנוגעים בנשים, שנעשים פחות קיצוניים - הדתיים האלה אינם מיעוט של כמה מיעוט או אלף חברי תנועת מימד, יש יותר מהם, והם לא מיעוט כל כך מבוטל כמו שאתה מראה. עשרים אחוזי הצבעה בעד רצח רבין, או בעד תנועת כך הם הרבה מאד אחוזים - אבל הם בטח לא מראים על אנשים שסילפו את הצבעתם. כמו שכבר כתבתי, לאף אחד שם אין מקום לחשוש מסנקציות, ולכן אני מאמין שהתוצאה היא התוצאה הנכונה. אבל, שים לב, היא נכונה רק לאותה הישיבה, לא לכל הישיבות בארץ ובטח שלא לכל הדתיים - אנשים מתמתנים לאחר גיל 18 - ודבר זה לא נראה בסקר שעורכים בישיבה תיכונית. אפילו אם עשרים אחוז מהדתיים תומכים ברצח, זה עדיין לא נותן לך לגיטימציה לפגוע ביתר השמונים אחוז ע"י האנדרטה. כמובן שאנשים דתיים שמתווכחים איתך על רצח רבין, יתקפו ישר את השמאל - זאת התגוננות מפניך, כי אתה אוטומטית מאשים אותם ברצח ללא כל עוול בכפם. אני חושב שההבדל היחיד בין הדעות שלי לשלך הוא שאני לא חושב שמספר הדתיים שמגנה את רצח רבין מכל ליבו הוא אפסי - כנראה שזה נובע גם מהעובדה שאני לא נכוותי מהדתיים שפגשתי אלא חיבבתי אותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שכחתי לכתוב - אני גם בא מהעולם הדתי, אני גם מכיר אותו, ולמרות שעזבתי אותו בגלל חוסר אמונה מספקת, הוא אינו העולם שאתה מתאר. ישנם הבדלים רבים בין בתי ספר דתיים תיכוניים לבין ישיבות תיכוניות - פה כנראה גם נובע מקור ההבדל בין הגישה שלי לדתיים לזאת שלך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |