בתשובה לעדי, 01/01/03 0:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1. אני לא חוגג חגים בדרך כלל, אם יש חופש אני נשאר אצל אבי או אמי יותר זמן מבד"כ, או הולך לביקור קרובים, או עושה דברים לימודיים שכאלה. אז אפשר לומר שאני איתך, אם כי סביר להניח שיש חגים שאת כן חוגגת. 2. הייתי ער בשעה הזו, אבל בבית, לבד ומדוכא. מה לעשות. (אבל קריאה בספרים עודדה אותי קצת. אין כמו כהן-טנוז'י.) 3. את זה נצטרך לבדוק. 4. מה שטל אמר. (דובי, איש המסיבות הידוע, יהיה מול המחשב בשעה כזו? מה פתאום.) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לבד ומדוכא - בגלל שנשארת בבית? כי הדרך הטובה ביותר לחגוג את ה"חגים" האלה היא להתעלם מהם. ככה, כשיוצא להישאר לבד בבית ב"חג", לא איכפת. בראש השנה האזרחי של 95 (אולי 94?), באמסטרדם, הוזמנתי לשלוש מסיבות גדולות, למשפחה של החבר לשעבר ולכינוס חברים אחד, אנשים שנאספו לראות את הזיקוקים מעל אחד הגשרים. בסופו של דבר ויתרתי על כולם, כיוון שהדרכים היו מלאות קרח, ואי אפשר היה לרכב על אופניים בלי להחליק. כמובן שהפכתי בחצות "לבד ומדוכאת", אלא מה? והחג לא נגע לי כלל וכלל. תיקח הרוח את החגים והמועדים חסרי התכלית. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |