 |
|
 |
||
|
||||
 |
כולכם כאן מסכימים שאזכור הרצח הוא הדבר החשוב באשר רצח הוא רצח הוא רצח. רוצה לומר: ללא קשר לאיש, פועלו ו/או מחדליו. אז איך קורה שתמיד נגררים ונופלים בפח הויכוח מי הוא היה ולמה תרם/גרם ? יכול להיות שכולנו "חוטאים" ביצירת זיקה בין ההתייחסות לאיש לבין הרצח כרצח ? אנשי "שמאל" בהבליטם את האיש ומורשתו כאלו אמרו – תראו כמה נורא ההפסד בעטיו של הרצח. הדגש הוא על ההפסד ולא על מעשה הרצח. אנשי "ימין", שבעיניהם האיש, דרכו ומעשיו לא היו כזו "מציאה", גם הם שמים דגש על גודל ההפסד (שלא לומר הרווח) מהסתלקותו ולא על הרצח. אכן, כולנו "חוטאים" ביצירת זיקה בין התייחסותנו לאיש לבין הרצח. ואין דבר אנושי מכך! אם רק יכולנו ל"הודות" בכך, כי אז יכולנו להפריד הויכוח לשתי הסוגיות – אם ואיך משמרים ומאזכרים זכרון הרצח, ואם ואיך משמרים ומאזכרים את רבין, פועלו, מורשתו ומחדליו. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |