בתשובה לשי כהן, 28/11/99 23:14
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאתה טוען הוא שלאדם אסור לטעות. גם אם המחיר שהוא יצטרך לשלם יהיה גבוה מחטאו. איני מסנגר על התופעה וגם לא על הכדורגלנים שעשו/לא עשו. אני טוען שמיום יציאת הפרשה איבדנו מעט את שפיותינו בעזרתם המרובה של העיתונים ודרשנו נקם בשחקנים. שחקן כדורגל אינו נבחר ציבור, אך למרות זאת הוא מחוייב לשמור על כללי התנהגות מסוימים. מכאן ועד להרס משפחות? עם כל הכבוד לרגשות הנקם הספוגים בנו מאותו משחק מביש ומהסיפור המביש יותר שעמד מאחוריו, אין לי, לך, או לאף אדם אחר את הזכות המוסרית להכנס לחדר השינה של הכדורגלנים (גם אם זה במחנה אימונים) או לחדרו של כל אדם אחר. מוקד ההתעניינות הציבורית??? אתה מתכוון למיטתו של רביבו? ברקוביץ? אולי נשלח את המאמן למכונת אמת כדי לבדוק מה הוא עשה בחדרו בלילה? מוקד התעניינות הציבורית נעצר בדלת חדר השינה. לדעתי הוא צריך להיעצר לפני, אך בעקבות הפתיחות התקשורתית העוטפת אותנו בשנים האחרונות הרשנו לעצמנו להתקדם עד לחדר השינה. רק הבעיה היא שהיום אנשים חושבים שמותר גם להיכנס פנימה. את מצוקתן של הבחורות אף אחד אינו מסתיר, אך לא ניתן לקשר בין הנושאים. הכדורגלנים לא יהיו שעירים לעזאזל של החברה על כשלונה בטיפול הזנות. הם מרוויחים הרבה כסף. אז מה? מותר לנו להתייחס אליהם אחרת? הנקודה היא שאין לנו זכות להיכנס לחייו של אף אחד (זכויות הפרט), גם אם הוא מפורסם, אלמוני, עשיר, עני וכו.' |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |