בתשובה לדובי קננגיסר, 06/11/00 20:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה לא אגואיסט מסריח, למרות שהיית רוצה להיות כזה. כולנו תוצרים של מערכת חינוך שהחדירה בנו פחד מלחץ חברתי, וזה מונע מאיתנו להתנהג כאגואיסטים ויוצר בתוך כל אחד מעין שוטר פנימי שמפקח על התנהגותו. איך אפשר להיות אגואיסט ראוי לשמו בתנאים כאלו? לדוגמא? ציות לחוק. מבחינה אגואיסטית פשוט לא משתלם לציית לחוק אם אין בסביבה מישהו שיכול להבחין בזה ולדווח למשטרה. או שמא אני טועה ואתה מפר את החוק בשיטתיות לטובתך בכל פעם שזה משתלם לך, בחישוב ארוך טווח? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. אז לפחות מותר לי להיות מסריח? אבל ברצינות - שמירת החוק שלי היא מתוך ההנחה שאם אני אשמור על החוק, זה נותן לי לגיטימציה לצפות מהחוק שיגן עלי. אני אינני שומר על המהירות המותרת כי באמת לא מפריע לי אם כולם נוסעים מעל המהירות המותרת (שזה אכן המצב). אני כן לא-גונב משום שאני חושב שבכך אני מאשש את זכותי עצמי לקניין שלי. אני מבין מדוע אדם שאין לו שום דבר שאפשר לגנוב ממנו לא ירגיש לא נוח כאשר הוא גונב מאחרים (מבין, אבל לא מקבל, יש לציין). כלומר - הבחירה שלי בקיום החוק, גם אם אין סיכוי שאתפס, היא מתוך תפישה אגואיסטית. מסריחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכותך לקניין לא ממש קשורה באופן לוגי לשאלה אם אתה מכבד את קניינם של אחרים. הסיבה לכך שאתה נהנה מזכות הקניין היא קיומה של משטרה במדינת ישראל, בתוספת נורמות חברתיות (אינדוקטרינציה דרך החינוך) שמחדירות באנשים מעצורים מפני גניבה. ולחשוב שאתה צריך לדרוש מעצמך את מה שאתה דורש מאחרים - זהו חוסר אגואיזם מובהק. לא יותר משתלם לנצל את כל הפריירים?... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנסיון אישי, בד''כ אני הפראייר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני. אבל במקרה שלי אני לא קורא לזה אגואיזם... בכל אופן, אני מוכן להיות סגן-נשיא של כבוד באגודת הפריירים האגואיסטיים, אם תקים אותה. זו תהיה אגודה של אנשים שהיו רוצים להיות קפיטליסטים דורסניים, אבל חסרים להם הכישורים... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |