בתשובה לכליל החורש נאורי, 25/12/02 17:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
למיטב הבנתי נועדה החסינות לאפשר לחבר הכנסת לפעול ללא מורא. בשנות המדינה הראשונות היו חששות שהמשטרה או שירותי הבטחון יופעלו נגד יריבים פוליטיים ולכן יש לספק להם הגנה מפני מעצר שרירותי או כתב אישום מפוקפק. במציאות העכשווית זה נראה תסריט דימיוני ואף על פי כן גם במקרים בהם ברור בעליל כי אין רדיפה פוליטית (למשל יצחק מרדכי) חובה לעבור במסלול מיוחד להסרת החסינות. הקטגוריה השניה היא החסינות המהותית הנוגעת בביצוע עבירה לכאורה במסגרת מילוי תפקידו של הח"כ: למשל שנתניהו הדליף את מסמך שטאובר מעל בימת הכנסת הוא עשה זאת כחלק מפעילותו הפוליטית. טענה זאת לו היתה עומדת לוא נניח היה מדליף מסמך רפואי חסוי של שכן איתו הוא מסוכסך. מקובל להניח שאין אפשרות לתבוע ח"כ בגין כל דבר שאמר מעל דוכן הכנסת לרבות הוצאת דיבה שכן אז זה במסגרת מילוי תפקידו פר אקסלנס. לגבי הוצאת דיבה באופן כללי אני חושב שהחסינות לא תעמוד לו. כמו כן, כאן מדובר בתביעה אזרחית מצד אדם פרטי (ולא מטעם המדינה) כלפי הח"כ ולא זכור לי שהשתמשו אי פעם בפרוצדורה של הסרת חסינות בתביעה פרטית. אשמח אם מי מהאיילים המשפטנים יחדד את הנקודות שהעולו כאן! |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שותפו של פייגלין לארגון הפגנות "זו ארצנו" היה בני אילון. גם נגדו הוגש כתב אישום, אבל הוא בוטל משנבחר אילון לכנסת. הווה אומר: החסינות עמדה לו אף על פי שעשה את העבירות (לכאורה) לפני שנבחר! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |