 |
המאמר הזה שהבאת הוא לא דוגמא למשמעות האיסור. הוא לכל היותר "ידיעה מטעם" שלאחר קריאת תוכנה אפשר אולי לנסות ולדמיין מה נעשה במעבדות הניסויים כל עוד אין איסור לעשות דברים כאלה.
הנה דוגמא יותר טובה למשמעות האיסור. במעבדות הנטינגדון (HLS) שבאנגליה, כרתו חוקרים את הטחול ואחת משתי הכליות של כל אחד מ-14 קופי מקק, והשתילו בהם כליה שנלקחה מחזרזירים בני פחות מחודש. תשעה מהחזרזירים הללו הונדסו קודם לכן גנטית על מנת להקטין את הסיכוי לדחייה מיידית של אבריהם שיושתלו בקופים. לאחר ההשתלות, נתנו החוקרים לקופים קוקטייל של תרופות נוגדות דחייה באמצעות הזרקה או בליעה כפויה, עקבו אחר הסימפטומים עד שכל הקופים מתו, ואז הכתירו את הניסוי כהצלחה משום שלא כל הקופים מתו במהלך הימים הראשונים. תקופת ההישרדות המקסימלית היתה 78 יום לאחד מהקופים.
(מקור: E. Cozzi, et al, 'Long-term survival of nonhuman primates receiving life-supporting transgenic porcine kidney xenografts', Transplantation 2000 Vol 70, Issue 1, 15-21.)
עד כאן מידע שאפשר להוציא ממאמרים כמו זה שאתה הבאת, אבל הסיפור לא נגמר כאן. מסתבר שהניסוי הזה היה חלק מתוכנית ממושכת של החלפת איברים שמומנה ע"י חברת הביוטכנולוגיה אימוטראן, והוא בוצע במעבדות הנטינגדון תמורת תשלום. תוכנית זו גבתה את חייהם של מאות קופים ושל אלפי חזירים. סבלם של בעלי החיים וכשלון הניסויים נחשפו בסדרת מאמרים ב'דיילי אקספרס' בספטמבר 2000, בהתבסס על מסמכים פנימיים של החברה. הניסוי שתואר כאן, אחד ממעט הניסויים שהתפרסמו בעיתונות המקצועית, היה אמור לבדוק גם אם הסרת הטחול של הקופים תאריך את משך הזמן שייקח לאיברי החזירים להידחות. זמן ההישרדות הממוצע עבור הקופים שבהם הושתלו כליות של חזירים מהונדסים גנטית היה 35 יום. זמן ההישרדות הממוצע עבור כלל הקופים היה 24 יום, והוא הושג בזכות שלוש תרופות רעילות נגד דחייה שניתנו להם. בין תופעות הלוואי שתועדו ע"י החוקרים אפשר למנות הקאות, שלשולים, הצטברות נוזלים ברקמות, דלקות בלבלב, דימום במערכת העיכול, אנמיה ו... אי ספיקת כליות.
חשוב לשים לב שרוב הפרטים על מה שבאמת קרה לא הגיעו מהמאמרים שהחוקרים פרסמו ביוזמתם בעיתונות המקצועית, אלא מהמסמכים הפנימיים שדלפו החוצה מחברת אימוטראן והגיעו לידי התקשורת. המסמכים הללו גילו, בנוסף לנאמר לעיל, עוד כמה עובדות מעניינות. רבים מהקופים, כפי שדווח בדיילי אקספרס, נלכדו בטבע והוחזקו במחנות כליאה טרופיים שבהם חלק מהם מתו. האחרים הובלו במשך 35 שעות או יותר בכלובים קטנים שגרמו לחלקם למות מחנק עוד בדרך. לאחר תקופת בידוד, החל הניסוי ואיברים שונים מחזירים שעברו מניפולציות גנטיות הושתלו בחלקים שונים בגוף הקופים - כולל לבבות שהושתלו בצווארם על מנת שניתן יהיה לצפות בקלות בתהליך הדחייה. לרבע מהקופים היה מספיק מזל למות כבר על שולחן הניתוחים או זמן קצר לאחר מכן. בניסוי אחד, 33 מתוך 61 קופים מתו תוך 24 שעות מההשתלה כתוצאה מ"תקלות טכניות". באותו מאמר בעיתון תועד שבחלק מבעלי החיים בוצעו מספר ניסויים ברצף, שחלק מהתרופות הוחזקו ללא תוויות וללא מכסים, ושבמאות מקרים לא תיעדו החוקרים את תוצאות המדידות שביצעו בבעלי החיים לאחר הניתוחים. קוף אחד מת משום שהשאירו תחבושת בתוך פצעו במהלך הניתוח, מה שגרם לזיהום בטחול שלו. קוף אחר "הוקרב" כשהחוקרים גילו שכליית החזיר שאמורה היתה להיות מושתלת בו נשארה קפואה בטעות. כמו כן דווח באותו מקום על קופה שהומתה יום לאחר שקיבלה תרופה מסוימת במינון שהיה פי 4 מהמינון שהומלץ.
רק ימים יגידו אם הכיוון של השתלת איברים מבעלי חיים אחרים באדם הוא כיוון בעל משמעות יישומית כלשהי לאדם. מה שניתן לקבוע כבר היום בוודאות הוא שאם היה איסור על ניסויים בבעלי חיים, כל המתואר לעיל לא היה קורה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש