בתשובה לאבירי, 24/12/02 9:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הביעה היחידה היא שהמשתמשים ברגש בלבד ( כמו רוב הגורמים שמתנגדים נחרצות לדעותיו של ניר ) בעצם מתכננים מכונית שכולם ירצו ליסוע בה אבל היא לא תוכל ליסוע |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מהגיון נתן להגיע לכל מסקנה. בדרך זו העורכי–דין מנצחים במשפט, גם במקרים בהם המסקנה שבהם הם מצליחים לשכנע, מוטעית מיסודה ביחס לצדק ולאמת. בשביל מה קיבלנו רגש, לא כדי להשתמש בו? האיזון הנכון בין הגיון ורגש, הוא העומד בבסיסה של חברה הומניסטית. הוא שומר שהחברה לא תהיה רובוטית או הוטנטוטית, על פי מיטב הצעת ניר והצעתך, (כמה פעמים צריך לספר לך שגם היטלר היה מאד הגיוני? ושכנע הרבה גרמנים, עם רציונליסטי מאד, גם כן) ומצד שני גם לא אידיוטית. כדי שהמכונית גם תוכל לנסוע וגם ירצו לנסוע בה, צריך לתכנן אותה גם עם הגיון וגם עם רגש. הרגש הוא השוטר כלפי החרפת יתר של שימוש בהגיון, ההגיון בולם את הרגש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שמת לב שאנחנו מסכימים אכן מצב בו השימוש בהגיון בלבד הוא בעיתי. אך השימוש ברגש בלבד הוא בעיתי באותה המידה אם לא יותר. ודרך אגב היטלר בשיכנועו אומה שלמה השתמש בכמויות אדירות של רגש ( לדוגמה: השנאה והפחד מהזר והשונה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מדבר על המקרים בהם הרגש מתפקד כסוג של בלם בפני עונשים חסרי פרופורציות. היטלר השתמש בכמויות אדירות של רגש, אך את אינטלקטואלי גרמניה, משכיליה ורופאיה (שהיו בעלי רעיונות דומים של עיקור, סירוס והשמדת חריגים ויישמו אותם עוד לפני השואה) הוא שכנע בכח הרציונליזמוס הגרמני המפורסם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנגדות לדעותיו של ניר לא מבוססת על רגש בלבד. כדי להבהיר אני אסכם בקצרה את מה שאני רואה כהטיעונים שהועלו נגד דעתו: 1. עיקור הוא עונש מוגזם. 2. החדירה לחופש הפרט מוגזמת. 3. מבחני הורות הם דבר בעיתיים. 4. מצב כלכלי ועבר נפשי/פלילי הם אינדקטורים גסים ובעיתיים. בנתיים ראיתי רק מעט טיעונים של ניר ושות' כלפי הטיעון הראשון, ולא ראיתי שום התדיינות לגבי שלושת האחרים. (יכול להיות שאני טועה בקשר לטענה הנ"ל כיון שהיו פתילים שעברתי עליהם רק בעיון). מידת השימוש של ניר בעצמו ברגש גם היא עניין בעייתי בתורה. כמו שהראה עוזי כאן (והוא לא היחיד) חלק לא קטן מהתגובות של ניר היו תוקפניות ללא הצדקה. כלומר ניר הגיב מתוך זעם. תכונה אנושית שמקורה בעולם הרגש. בחלק מתגובותיו הזועמות ניר ביטל כלאחר יד טיעונים שהועלו נגד דעתו, ואם להתעלם מכל האספקטים האחרים של העניין הזה - יש בזה מידה מסויימת של חוסר הגיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח מאד על הסיכום הקצר והענייני שהבאת. הבה נבחן אותו באופן השוואתי למדיניות חוק קיימת, כיום, בנושאים אחרים ובכלל: 1. עיקור הוא עונש מוגזם: אנא באר(ו) מדוע, יחסית לשהיה בת כמה שנים בכלא, עיקור הוא מוגזם. פרט לכך - מוגזם בעוון מה? אונס? רצח? הולדה ללא רשיון? (שלוש אלה הצעותי שלי, עם דגש על שתי הראשונות) גניבה? נסיעה במהירות מופרזת? אנא פרט(ו). 2. החדירה לחופש הפרט מוגזמת: האם "פיקוח צמוד על ההורים", כפי שהוצע כאן, הוא חדירה פחות גסה לפרטיות? האם הבקרה המדויקת של רשויות המס על ההכנסות שלך מהווה חדירה גסה פחות? ומה לגבי מתן רשיון הנהיגה? 3. לא דיברתי בשום מקום על מבחני הורות (בסגנון "שאלה 17: מה עושים כשהילד בוכה בלילה?"). אני מדבר על מניעת מיקרים בהם ברור לחלוטין שמדובר בהורים לא כשירים: עבר פשע-אלים או נפשי-אלים, וכן אי יכולת כלכלית מוכחת לגדל ילד. בהתחשב באופי זה של הרשיון, אשמח לשמוע מה בדיוק בעייתי בו. 4. עוד לא הודגם כאן מדוע, בסייגים אותם נתתי אני בתגובותי הקודמות, האינדיקטורים המוצעים בעייתיים. האם תפקידו תינוק, ילד קטן או אפילו נער בידי אדם שרצח או אנס? החוק מלא כולו באינדיקטורים גסים ובעייתיים, לגבי כמעט כל אספקט של חייך. מדוע דוקא אספקט זה (ההולדה) צריך להיות נקי מהתערבות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ד. אלאא"ר1, אבל מה בעצם הקשר בין העובדה שמישהו אנס או רצח ליכולתו לשמש הורה לילדים? משום מה נדמה לי ש(א) אין קשר (ב) הגישה הזו היא בעצם סוג של ענישה במסווה. 1 אני לא אנס או רוצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שהוא *יכול*. כולם יכולים לעשות הכל. אבל בדיוק כפי שרשיון הנהיגה ילקח (לצמיתות, למיטב זכרוני) מאדם שהורשע בדריסת אדם אחר בכביש בהיותו נוהג בשכרות, הרשיון והאופציה לגדל ילד צריכים להשלל ממי שהוכיח כי הוא אלים ו/או אנס. גם הנהג הדורס *יכול* להיות נהג מצוין, לו היו נותנים לו. גם הרוצח יכול להיות אזרח למופת, פרט לגבי אותו אדם שרצח. אבל אנו שמים את הרוצח מאחורי סורג ובריח ואת הנהג אנו מורידים מהכביש, למרות יכולותיהם, ובאותו אופן אסור לנו להפקיד ילדים בידי מי שהוכיח פוזיטיבית כי הוא מהווה סכנה לחברה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלקיחת רישיון נהיגה יש קשר ישיר בין העבירה לבין האיסור. נהיגה לא אחראית (תחת שיכרות) תוביל לאיסור על נהיגה. אולם מה הקשר בין אונס ורצח לבין גידול ילדים? אני שב וטוען שמדובר בענישה במסווה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נטילת הזמן אינה הפיכה, אבל אפשר להפסיק את שלילת הזכות מאדם במאסר (הזכויות הנשללות הן חופש תנועה, חופש העיסוק, וכד'). אם עיקרת אדם, אי אפשר להפסיק את שלילת הזכות. אם היית יכול לעקר אנשים בצורה הפיכה, אולי היה לך טיעון. בינתיים, למיטב ידיעתי, אין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להוסיף משהו לבחירת המושגים שלך. כתבת על עיקור ועל חדירה לחופש-הפרט שהם "מוגזמים". זה עשוי להיות נכון, אבל זאת לא הבעיה המרכזית שצריך להתייחס אליה כשמדברים על צעדים כאלה. חלק נכבד מהשיח המוסרי המודרני מבוסס על מושגים של "זכויות". למשל, מקובל שלאדם יש זכות לגופו, ולכן החברה עשויה לקחת לעצמה את החירות לכלוא אדם, אבל לא להטיל בו מום, כמו לעקר אותו בכפייה או לכרות את ידו – גם אם זה מאוד מועיל. אפילו יותר מזה. חלק נכבד מהחשיבה המערבית מבוסס על "עיקרון האדם כתכלית", שממנו נגזרים "כבוד האדם וחירותו". גם אם הוא פושע שנורא נורא מעצבן אותנו אנחנו לא מרשים לעצמנו לשלול ממנו את האפשרות לחזור ולחיות כאדם שלם בחברה. גם רוצחים מתועבים משוחררים אחרי מספר (גדול אמנם) של שנים והחברה עוזרת להם להשתקם. כנ"ל לגבי חופש-הפרט. הקהילה שבתוכה חי האדם לא יכולה לעשות "כל דבר" כי כדאי לה לעשות זאת. היא שמה לעצמה גבולות שנוגעים לגבול ההתערבות שלה בחיי האדם. אמנם קשה (מאוד) לבסס ולהוכיח את מושגי הזכויות, ויש הרבה מקרי קצה שבהם התשובה לא ברורה, אבל התעלמות מהם היא הרסנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדיון על זכויות יסוד בפני עצמו נמצא מחוץ לתחום הדיון הנוכחי. הבעיה היא שאין הסכמה על זכויות היסוד הרלוונטיות לדיון הנוכחי. זה פרדוקס שמשאיר את הדיון הנוכחי בלולאה אינסופית של טענות וטענות נגד שמבוססות על הנחות יסוד מנוגדות. מתכון קלאסי לדרדור של דיון להטחת עלבונות הדדית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |