 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרשו לי קצת להשבית את שמחת הכאסח המשותף על הפרסומות ורמתן. הנה לכם בעיה: תכננו סרט שאורכו שלושים שניות. עליו: א. להיות מעניין. ב. לשכנע אנשים שהמוצר הוא טוב. ג. לאחר שהסרט ישודר שוב ושוב להגיע למצב ששידור 5 שניות ממנו ימשיכו להזכיר לאנשים את המוצר בהקשר חיובי. אני יודע שאינני יכול לעשות זאת. הצלחתם? אתם פרסומאים מוכשרים ממני. קחו למשל את הפרסומת הבלתי נשכחת לפלאפון: זמר האופרה המאחר להופעה, ובינתיים שר דרך הטלפון הסלולרי, מבלי שהקהל חש שמשהו לא בסדר. הפרסומת היא נפלאה, הרעיון מבריק, הביצוע יפה. לא הייתי חושב על כך בעצמי. אם מישהו רוצה לראות יצירת אמנות חסכונית (בזמן), בזבזנית (במשאבים), ממוקדת - עליו לראות פרסומת. לי מפריעים שני דברים עיקריים: א. היעדר האמת בפרסום. הרי הזמר אינו יכול באמת לשיר בצליל איכותי דרך הטלפון הסלולרי בעידן הנוכחי. אבל בואו נניח שכל צופי הפרסומת יודעים זאת, ולא ייקחו את הדברים כפשוטם. אבל מה עם השמפו המזין את השערה בויטמינים הנדחפים לתוכה מהשורש ועד הקצה? הפרסומת מיועדת במפורש להטעות. ב. הסוואת פרסומות כמשהו אחר. "מדור אינפורמטיבי" בעיתון, לדוגמא. לדעתי, שתי הרעות החולות האלה צריכות להיות אסורות על פי החוק. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |