בתשובה לניר יניב, 22/12/02 15:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
גופך וחייך הם זכותך, גופי וחיי הם זכותי. אין לי בעלות או זכות על חייך וגופך, כנ"ל להיפך. אין לך זכות לפגוע בי ובגופי. והבה נעצור את כדור השלג המוטעה הבא: עצם זה שיש לי ילדים *אינו* מהווה פגיעה בך. זה אולי יעלה לך כסף, אבל הרי הבהרתי שזה עניין מדיני, והקמנו מדינה מתוך רצון שהיא תשרת אותנו. זה לא פוגע בך פיזית ולא מפר את זכויותיך הטבעיות לחיות בכבוד ולקיים משפחה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, המדינה הוקמה מתוך רצון שהיא תשרת אותנו, אבל, וזה אבל גדול, לא בשביל שהיא תעשוק אותנו. אם קבוצה מספיק גדולה של אזרחים מגיעה למסקנה שהמדינה עושקת אותם כדי לסבסד את המנהגים וחוסר האחריות הכלכלי של קבוצה אחרת, הם יכולים באופן דמוקרטי לשנות את זה. בשביל זה יש פוליטיקה, בשביל זה יש מפלגות, בשביל זה יש את מפלגת שינוי. מפלגה כמו שינוי קמה כדי שאנשים שיש להם דעות כמו שלך לא יגזלו בלי חשבון מהכיס שלי. וזה דמוקרטי: אם שינוי תצבור מספיק כוח פוליטי תוכלי להמשיך להחזיק בדעות שלך ולהאמין בהם, אבל לא תוכלי לחיות על חשבוני כמו שאת מתכננת היום ומתכוונת לחיות. תצטרכי לחשוב טוב טוב לפני שתעשי ילדים על חשבונם של אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינוי, המפלגה עם השם הכי אבסורדי שלו היו שיאי עשיה שליליים היא הייתה שוברת אותם, אמנם לא עשתה שום דבר בזמן שהותה המיותרת בכנסת, אך גם מה שהיא *מתיימרת* לעשות ממש לא קשור. שינוי מדברת על הגבלת ילודה לחרדים ולערבים. זה נוח ונעים לגזען הממוצע כי לו זה לא יקרה. כאן מדברים על *מבחן הורות*. בלי קשר לכמות. אולי גם אישתך שתחיה תימצא פסולה, אולי הלכת מכות בגן ברכה ויש לסרס אותך לאלתר. אולי מחר תערוב לחבר ותפסיד המון כסף, מה שיגרע מזכותך לאבהות, ואולי סתם יחליטו שאתה לא בנוי להתמודד עם בעיות גיל ההתבגרות של ילדיך. זה יפה ש"שינוי" אילפה אתכם, פבלובית, לצעוק את שמה בכל פעם שנראה לכם שאתם מקופחים, אבל המשיח החילוני לא יציל אותך הפעם, גם אתה תימצא, אולי, חסר יכולת לעבור את הפסיכומטרי של ההורות. תשמח לשמוע שאני לא מתכוונת לחיות על חשבונך. תשמח עוד יותר לשמוע שאני לא אדם קטנוני, ואם במקרה (הסביר בימינו) תיקלע למצוקה כלכלית, תוכל לחיות, עד שתשקם, על חשבוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנא הביאי ציטוט אחד מפרסום רשמי של ''שינוי'' או ציטוט ישיר של ח''כ ב''שינוי'' שהתפרסם לפחות בשניים מבין ''ידיעות אחרונות'', ''מעריב'', ''הארץ'', ''ג'רוזלם פוסט'' ו''הצופה'' שבו ''שינוי מדברת על הגבלת ילודה לחרדים ולערבים'', כטענתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אנא, שים לב לציטוט מעיתון התנועה) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לנוחות הקוראים, הנה המאמר במלואו: לא מצאתי – לא בציטוט שהבאת, ולא במאמר המלא – אפילו מילה אחת על הגבלת ילודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה הציטוט לטובת העצלים: "מד החום מתקתק. קליק, קליק. בין השנים 1990 ו- 2001 עלה אחוז התלמידים החרדים בחינוך היסודי מ- 7.6% ל- 21.1% [...] בעוד כמה שנים יצביעו כל אלה בבחירות, ישתמטו משירות צבאי ויתפרנסו מכספי משלם המסים החילוני. כל זוג חרדי יעמיד, בממוצע, שמונה ילדים. קליק, קליק".(6) אני רואה הכאן פחד מפני תהליך התחרדות של החברה. במציאות שבה החרדים אינם נושאים בנטל העבודה וההגנה על המדינה המשמעות היא נטל נוסף על אילו שכן עובדים וכן משרתים בצבא ועושים מילואים עד כדי שיעבוד (לא שאנחנו כל כך רחוקים מזה כיום כשנטל המס מגיע ל 70% ומספר ימי המילואים בשנה למעל 50). אין בציטוט *שום* מילה על הדרכים שיש לנקוט בכדי להקטין את הבעיה. אני בטוח שבמאמר המקורי כן היו הצעות ואני בטוח שהן לא כללו הגבלה אקטיבית של הילודה. דרכי הפעולה של שינוי כוללות קיצוץ קיצבאות וחיוב בגיוס, לא הגבלות ילודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אני גררתי את ''שינוי'' לכאן. הם מעוניינים בהגבלת הילודה החרדית, ולשם כך רוצים לבטל את ההטבות הכספיות למשפחות ברוכות ילדים, אבל אני בהחלט ציינתי שזה לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם מעוניינים שהציבור החרדי ישתתף בצורה שוה בנטל הכלכלי והבטחוני של קיום המדינה הזו ובכך יוריד מעט מהנטל שנופל על שיכבה שהולכת ומתדלדלת. הם יסתפקו בזה שהציבור החרדי יכלכל את עצמו ויפסיק להסתמך על תקציבים של המדינה. אבל זה רק מה שהם אומרים כלפי חוץ, קוראי המחשבות שביננו יודעים שהם פשוט שונאים חרדים ולכן הם תומכים בהוצאות פומביות להורג וועיקורים בכפיה של חרדים וערבים. רק שזה לא אלקטורלי להכריז על זה ככה כשכולם שומעים. נ.ב אחרי החרדים והערבים יבוא תורם של המזרחיים והעניים ובסוף כל מי שלא אוהב גולאש וואלסים. ואז תהיה לנו מדינה עם קולטורה, כמו שצריך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה את מנסה לעשות, להטעות באופן ילדותי את הקוראים של האייל ולספר להם סיפורי סבתא בשביל להפחיד אותם? שינוי לא מציעה שום חוק שיגביל ילודה ושום מבחני הורות. ההצעה של שינוי פשוטה: להקטין את הסבסוד של משפחות מרובות ילדים כדי שלא ישתלם להם לעשות ילדים בלי חשבון. וגם אל תנסי לבלבל בין סעד בגלל משבר כלכלי לסבסוד של הולדת ילדים בלי חשבון. האזרחים צריכים את מערכת הרווחה באמת למקרה שהם מסתבכים בקשיים כלכליים. אבל מה קורה בגלל המשפחות המרובות ילדים אצל הדתיים והערבים? כשאנשים מסתבכים כלכלית יש בקושי מה לתת להם כי הדתיים והערבים כבר חיסלו את כל הרזרבות שהיו צריכים לתת לאנשים בקשיים. המדינה צריכה לתמוך במובטלים שפוטרו בגלל משבר כלכלי, אבל היא לא צריכה לתמוך במי שעושה ילדים בלי סוף ובלי חשבון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שינוי מציעה לא לתמוך במשפחות ברוכות ילדים, מתוך ידיעה שמדובר, לרוב, בחרדים וערבים. הם לא מסתירים את זה, אל תבזבז זמן בלהתכחש לזה. אתה, לפי מה שאומר, מציע שהמדינה תתן אוכל לילד שאבא שלו הוא מפוטר היי טק, אבל תרעיב את הילד שיש לו הרבה אחים. מדהים לאילו מסקנות הנשמה הנאורה יכולה להגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תני לי להבין את הרציונל: מי שמחוקק חוק כשהוא יודע שזה יעזור כמעט אך ורק לחרדים וערבים הוא הומניסט חנון.. אבל מי שרוצה לבטל חוק כזה הוא גזען? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמבין שכל משפחה עם הרבה ילדים (בין עם האבא מהנדס או אברך) זקוקה לעזרה בלא הבדלי דת, גזע ומין, הוא הומניסט. מי שרוצה לבטל את החוק, כי בדיעבד נהנים ממנו אנשי המחנה השנוא עליו, הוא גזען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמבין שכל משפחה צריכה שהחוק יעודד אותה לגדל רק את מספר הילדים, עבורו תוכל היא לספק להם את כלכלתם, הוא הומניסט. מי שרוצה לחוקק חוק, כי בדיעבד נהנים ממנו אנשי המחנה האהוב עליו, הוא גזען. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין זה הומאני למנוע ילדים מאם, לא משנה איך תתפתל עם זה. זה הומאני להאכיל ילד עני, לא משנה איך תתפתל עם זה. כולם רוצים לחוקק חוק בעד הציבור שלהם. לא כולם רוצים חוק נגד המחנה השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כאן הומני למנוע ילדים מאם, את יכולה לראות את הדיונים למעלה בנושא. זה לא חד וחלק, כמו הרבה דברים בחיים. לא, לא כולם רוצים לחוקק חוק בעד הציבור שלהם. אני, למשל, לא אחוקק חוק כשאני יודע שהיחידים, כמעט, שנהנים ממנו הם אתאיסטים א-ציונים ממוצא יהודי-אשכנזי, אבל כנראה שלתומכים של ש"ס אין בעיות כאלה. והחוק הזה הוא לא יותר בעד החרדים מאשר הוא נגד החילונים מן המעמד הבינוני, ואם תזכרי, מי שחוקק פה חוק הם _לא_ שינוי, אלה האחרונים רוצים _לבטל_ חוק. יחי ההבדל הקטן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התקציבים לחוק משפחות ברוכות ילדים עוזר למי שיש לו הרבה ילדים *על חשבון* אילו שיש להם מעט ילדים או שאין להם בכלל. זה לא שיש הקצאה בלתי מוגבלת של משאבים כל שקל שמגיע לחוק הזה ממומן מעליית המיסים והקיצוצים מהחינוך, כבישים, בריאות ובטחון של כולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. על מה שאני לא אבזבז זמן זה על וויכוח חסר טעם עם מישהי שלא מסוגלת לתפוס את ההבדל בין סיבה לתוצאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האב שאיבד את מקור הכנסתו זכאי לתמיכה כי החברה ביטחה אותו בדיוק מפני מקרה כזה. את מציגה עמדה שמתירה להשתמש בביטוח הזה מתוך תכנון ובידיעה מראש שהמקרה הביטוחי אכן יתרחש. "אל תיגע לי ברחם" את אומרת בצדק, ו"אל תמנע מילדי לחם" את אומרת, שוב בצדק (ובחריזה!), אבל את לא רואה שהדרישה השניה שלך מטילה *עלייך* חובה מוסרית לטפל בעניין הרחם שלך מלכתחילה. אם היה מדובר כאן בביטוח מסחרי רגיל, היית עוברת כאן עבירה פלילית של הונאה1. אגב, גם מי שמעניק לעצמו מרצונו כמה חודשים של אבטלה בין ג'וב לג'וב ("ממילא זה הכסף ששילמתי לביטוח לאומי") עובר עבירה כזאת. __ 1- טוב, לפחות לא הסעת פרה שחפנית ברכבת העמק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל העסק הזה של קצבאות ילדים לא תמיד היה כאן. במקור, קצבאות הילדים ניתנו דרך המעסיק - כלומר, רק לאנשים *עובדים*. מאוחר יותר, בשנות ה-70, רצו לתת משהו למשפחות המזרחיות כדי להקל את הפער הבין-עדתי, ולכן יצרו קצבאות ילדים אוניברסליות יותר, עם תועלת שולית עולה. המחשבה הייתה שבמשפחות מזרחיות יש יותר ילדים, ולכן ככה גם לא מעליבים אף אחד וגם מקדמים את מי שצריך לקדם. כדי שחס וחלילה לא יהנו גם הערבים מההטבה, נוספה הגדרת הקי"ץ - קצבאות יוצאי צבא - שעד מהרה הצליחה לכלול גם חרדים, וכך יכלנו לישון בשקט בידיעה שרק יהודים מקבלים את הקצבאות המוגדלות. מה קרה אז? המשפחה המזרחית (זו ששותפה לחברה ותורמת לה) הפסיקה להיות גדולה באופן משמעותי מזו האשכנזית, אבל בינתיים, דווקא החרדים קפצו על העגלה ומספר הילדים הממוצע שלהם גדל פלאים. בזמן ממשלת רבין, בוטל התנאי של קי"ץ, וקצבאות הילדים נעשו אוניברסליות באמת - כלומר, כוללות את הערבים גם כן. מכיוון שאפילו מעט החרדים שלא הצליחו למצוא דוד מדרגה שלישית שראה פעם משהו שהוא חושב שהוא מחנה צבאי, או שפגש באוטובוס פעם מישהו שהיה פקיד רישום בקרייה - מכיוון שאפילו הם יכלו לקבל עכשיו קצבאות, ממוצע הילדים המשיך לעלות עוד יותר. ואז בא חוק משפחות ברוכות ילדים, שרצה לקחת את המצב הנוכחי ולהקצין אותו *עוד יותר*. את מדברת כאילו מדובר פה על חוק שהיה מימים ימימה, ועכשיו שינוי המרושעים ושונאי הדוסים והערבים (כי את, כמובן, מאוד מעריכה ערבים) רוצים לקחת את זה מהם כי הם רשעים בני רשעים. האמת היא שחוק ברוכות ילדים היה מחטף שנוי במחלוקת עוד לפני שנולד, ושינוי רוצה רק לבטל את הרעה. לא דובר על שלילת קצבאות ילדים, דובר על ביטול חוק לא הוגן שמתגמל את מי שלא טורח לתרום למדינה משום בחינה שהיא. שינוי לא מציעה "לא לתמוך במשפחות ברוכות ילדים". שינוי מציעה שהסיוע שמשפחות גדולות לא יהיה גדול יותר (ביחס למספר הנפשות) מאשר הסיוע שמשפחות קטנות מקבלות. אבל לדמגוגיה שלך כבר התרגלנו ולא ברור לי למה אני בכלל טורח לענות על זה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את לא מתכוונת לחיות על חשבוננו? את מתכוונת, כמובטלת ורעייתו של חייל בסדיר, להביא ילד לעולם. על חשבון מי בדיוק את חושבת שאת וילדך/תך הולכים לחיות? את בעצמך אמרת שאם המדינה *תעז* שלא לתת לך את דמי הכופר כדי שלא תרעיבי את ילדך, את תעשי מרד מיסים (אם וכאשר תהיה לך עבודה). אז הנה, אנחנו אומרים כבר עכשיו - הפסיקו לקחת מאיתנו את ששלנו ולתת אותו לבטלנים, ולא - נפתח אנו במרד מיסים. תגידי, המרד של מי מאיים יותר לדעתך, המרד של מובטלים ואברכים, או המרד של מי שמשלמים את רוב המיסים במדינה הזאת? עד שלא תביני שאנחנו לא חייבים לך או לילד שלך שום דבר אם את לא מראה שום שביב של אחריות, אין ממש יסוד לדיון. המדינה לא יכולה לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני *מתכוונת* לעבוד. אתה יכול לנבא את מצב השוק בשנים הבאות? גם אני לא. אתה יכול לנבא שלא יפטרו אותי? גם אני לא. אתה יכול לנבא שלא יהיה לי, חו"ח, תינוק שדורש יותר ממה שתכננתי להוציא? גם אני לא. אין לי דרך מנומסת להבהיר את זה, הנימה לא אישית: בן אדם מחליט להביא ילד, משיקוליו שלו. זה ממש לא עניינך מה קורה בחשבון הבנק שלי, אם יש לי חשבונות, אם קיבלתי קביעות בעבודה ואם מתה לי דודה עשירה באמריקה. אני מצהירה בזאת, שכמו הרבה-הרבה זוגות צעירים בישראל, אני עומדת לעשות שני דברים: להקים משפחה ולפצוח בקריירה, כלשהי. אני לא חייבת לך דין וחשבון על השיקולים שעשיתי,הם ענייני הפרטי. אם אקלע (חו"ח) למצוקה, על חשבון מי בדיוק אני אחיה? על חשבון המסים שאני, ואבא שלי ואמא שלי וכל החברים שלי משלמים למדינה הזו, כדי לבנות רשת בטחון לזקוקים לכך. המדינה חייבת לי בדיוק את מה שכתוב בחוזה עליו חתמתי כשהתחלתי לשלם מיסים, וזה, מינימום של סעד לכל נזקק. כיוון שכך, אני לא מאיימת במרד ובוא נחסוך את "מרד של מי יותר שווה". אם אתה סבור שזה עניינה של המדינה אם אני רוצה לעזור לעצמי או לא, אתה מוזמן לשנס מותניך ולדאוג לי לעבודה, לפסיכולוג, לשוק יותר יציב ויותר הכשרה. אתה לא חושב שזה תפקידך? בבקשה. מלא, אם כך, את החוזה בתנאים בו נחתם. אתה לא רשאי ליצור מבחן ששמו "מי, לדעת דובי, באמת רוצה לעזור לעצמו ומי פרזיט". כבר הראיתי פעמיים שמבחן כזה אינו דמוקרטי או אנושי, והוא יחזור אליך כמו בומרנג. הוא סוציולוגי ותו-לא, וודאי שאין להשתמש בו למנוע רווחה מילדים חיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם תמצאי עבודה (את או בעלך), אחרי זה תעשי ילד. את או הוא איבדתם את מקום עבודתכם? המדינה תסייע לכם. נולד לכם תינוק עם צרכים מעבר להשגתכם? המדינה תסייע לכם. מה מכל זה לא היה ברור עד כה בין כה וכה? נכון, אדם בוחר להביא ילד משיקוליו הוא, ולי אין שום זכות להכנס לו לחשבון הבנק. אז למה את חושבת שלו דווקא יש זכות להכנס לחשבון הבנק שלי ולקחת ממני כסף? אני לא נכנס לחשבון שלו, ושהוא לא יבוא אלי בדרישות. אם הוא רוצה שתהיה לי חובה כלפיו, אני דורש פיקוח עליו. כשקרן המטבע העולמית מלווה כסף למדינה כלשהי, היא מתעקשת לקבל פיקוח על המדיניות הכלכלית של המדינה. למה? כי אין לקבל בלי ערבות. כשמישהי רוצה את הזכות לקבל מהמדינה כספים עבור ילדיה, למדינה צריכה להיות זכות לפקח על התהליך ולהתיר לה או לאסור עליה להביא ילדים לעולם. לא רוצה פיקוח? אין כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למדינה יש פיקוח: לשכת התעסוקה. היא מנסה לנתב מובטלים לשוק העבודה (הרעוע), מנסה לאכוף עליהם לעבוד, ומפקחת שאלו שלא מצאו עבודה לא יגוועו ברעב. פיקוח של מדינה לנצח יהיה אוביקטיבי- היא תעניק סיוע לזכאים ע"פ חוק, לא על פי משטרת מחשבות חיוביות. הפיקוח שאתה מציע מתאים למודל הקומוניסטי בברית המועצות. למה קפצת, אגב, מהזכות לפיקוח לזכות להתיר או לאסור הריון? המדינה צריכה לפקח, אבל זה לא קשור לזכות להריון. הפיקוח יהיה בדיעבד, או שמא תסכים שיחברו לבתך המתבגרת שבב אלקטרוני, שימנע ממנה קיום יחסים בטרם תתבסס כלכלית? או להתייצב עם אישתך ועם תלוש המשכורת, כדי שהמדינה תוציא לה את ההתקן? או שמא יישבע כל זוג אחרי האולטרא-סאונד בתנ"ך ובמגילת העצמאות שיש לו עבודה קבועה? איזה סוג פיקוח מציע הדמוקרט הליברלי על הזכות להרות? אין לקבל בלי ערבות? שטויות בלחץ. האם אסיר נדרש לממן את שהייתו בכלא? האם תלמידי חינוך חובה (בלי האקסטרות) משלמים בבגרותם את דמי החינוך? האם מובטל שמצא עבודה מחזיר למדינה כסף? מסי האזרחים הם ערבות לאזרחים. זה הרעיון: אתה משלם, והמדינה ערבה לכך שלעולם לא תגווע ברעב.אפילו אם אתה מכוער, או שמן, או לא הצבעת לראש הממשלה הנוכחי.למדינה אין זכות לפקח על מחשבותיך אלא על מעשיך בפועל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתור אחת שלא נוח לה לדבר בפומבי על ענייני אישות, את מתגברת על אי הנוחות הזאת מאד יפה, החל מהרחם שלך (תגובה 115004 ודומותיה) ועד ההתקן של אשתו של דובי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאני נגד רשעות, אבל יש הבדל בין דיבור היפוטתי על התקן הרחם של אשתו של דובי, ודיבור על הוג'ינה האמיתית של הדוברת. לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכאים ע"פ חוק אפשר גם להגדיר כמי שהיה מועסק בחודשים שלפני הכניסה להריון, לא? לא ביקשתי משטרת מחשבות. הפיקוח הוא די נזיל אצלי - פיקוח עצמי, למעשה. התנאים יהיו ידועים. מי שלא עומד בתנאים, לא יקבל כלום. מי שכן, יקבל. יש דברים שהמדינה צריכה לממן (לשיטתי, לשיטתי), ויש דברים שלא. חינוך ובריאות - כן. היתרבות של אנשים נטולי אמצעים ואחריות - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא יכול להבטיח עבודה לכולם במדינה הזאת. האם האזרחים צריכים לשלם על אוזלת ידך בוויתור על הורות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם הילדים צריכים לשלם על אוזלת ידם של הוריהם בוויתור על מזון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו, שלא. בשום אופן ובשום מקרה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונת ''האם הילדים צריכים לשלם על אזלת יד המדינה לדאוג לתעסוקה הולמת לאזרחיה''. כמובן שלא. לכן הם זכאים לסעד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו גם המדינה צריכה למצוא לכל אדם עבודה? בואי ניקח אדם, שיכור חסר השכלה ואנאלפבית. האם המדינה צריכה למצוא לו עבודה? איך, בדיוק? אוזלת היד היא של מי? של המדינה? באיזה צורה, בדיוק? הילדים, אם בכלל, ראויים להגנה מפני הורים שהוכיחו בעצם הבאת הילדים לעולם שהם חסרי אחריות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לך היכולת להעסיק את כולם, באיזו זכות אתה מציב את זה כתנאי? הגרלת הורות, כל הקודם זוכה? לא כל המוטלים הם שיכורים, למעשה הרבה מובטלים נהיים שיכורים. אם אתה לא יכול להעסיק אותי, ואני הרגע מובטלת, מי אתה שתגיד לי *אבל את מובטלת, אין לך זכות להיות אמא?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"וגם אין לך זכות להפיג את צערך על המובטלות עם איזה בקבוק?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם אני מוכן לשלוח אותך לעבוד כקופאית בסופרמרקט או בחוות הקקטוסים של אבא של רועי ואת מסרבת לעבוד שם, מה אז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אם אין לי סיבה הגיונית לסרב, לא אקבל דמי אבטלה, וגם ילדיי יהיו בסכנת הוצאה מהבית. ב.מצד שני ,אם הסכום שאתה מציע לשלם לי נמוך ממה שאתה מוכן להכיר כסכום מינימום שיש לתת לכל משפחה, האם עלי לסבול חרפת רעב ולעבוד, או לקבל דמי אבטלה? במקרה כזה, ואלו רוב המקרים, אם אתה לא דואג לי לעבודה *ששכרה בצידה* ושאני יכולה לפרנס איתה משפחה, אין טעם שאעבוד שם. רק אחרי שתאכוף שכר הוגן והגיוני לכל עובד, תוכל להכריח כל עובד לעבוד בכל עבודה, וזו התמודדות אמיתית עם עוני. ג.המצב כיום הוא, שתיאורטית אין לך עבודה לכולם, גם לא בסופרמרקט ובקקטוסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו סכום המינימום שיש לתת לכל משפחה? כמה זה "משפחה"? 2 נפשות? 3? 7? 15? 35? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה הסכום שיספיק לקנות סל מצרכים בסיסי (מזון, הלבשה וכולי) לכל בני המשפחה. אני לא יודעת על כמה עומדת השלמת הכנסה היום (אני יודעת שזה לא מספיק למשפחות בפועל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שכר המינימום צריך להיות תלוי בגודל המשפחה, הלא כן? יש לך משפחה גדולה יותר, קבל משכורת גדולה יותר? מי חייב במימון שכר מינימום שכזה? המעסיק או המדינה? לא מספיק למשפחות בפועל עם ילד אחד או שניים או שלא מספיק למשפחות עם 8+ ילדים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעסיק לא חייב להתחשב בגודל המשפחה. המדינה-כן. לא מספיק לאבא, אמא וילד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז מה המשמעות של קביעתך ששכר המינימום איננו מספיק לגידול משפחה ולכן יש להעלות את שכר המינימום? (אם לא טענת שיש להעלות את שכר המינימום - אני מתנצל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בוא ניקח אדם כזה בעל השכלה, השכלת יתר אפילו, אינטיליגנט וכלל לא שיכור, אשר מחפש עבודה ומקבל תשובות בנוסח: "יש לך יותר מדי כישורים בשביל העבודה הזאת" או "אתה משכיל מדי". אדם כזה שרואים אותו מרחוק ומפחדים לתת לו עבודה. א. אולי זו בעייתו שלמד יותר מדי? ב. אולי עדיף שלא יביא לעולם דור שני אינטיליגנטי כמוהו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלי בקשר למובטל חסר ההשכלה לא נגעה כלל לעניין ההורות, אלא לטענתה של גילית שהמדינה מחוייבת לספק עבודה לכל דורש. הראיתי כמה שזו טענה אווילית. אני מכיר אנשים כמו זה שאתה מתאר. אדם אחד כזה שאני מכיר, שהיה מובטל זמן רב, מצא לאחרונה עבודה. האח הידד (וברכותי). אני יודע שלא כולם יכולים תמיד. אבל אם האדם הזה היה יודע שלא הוא (טוב, היא) ולא בן זוגה מרוויחים, ובכל זאת היא הייתה בוחרת להביא ילד לעולם, הייתי רואה בזה דבר-מה בעייתי ותמוה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא במקרה עורכת באייל? מזל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך, בדיוק, הראית שזה אווילי? אם אני אביא לך לפחות חמישה אנשים שרוצים מאד לעבוד ולא מוצאים עבודה, אתה תגיד להם בפנים "סורי, תחזרו אחרי המיתון? עד אז אין ילדים בשבילכם"? אתה יכול לתמוה כאוות נפשך, מכאן ועד להפוך את זה לנורמה קבועה בחוק רחוקה הדרך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אגיד להם - יקירי, אני משתתף בצערכם על כי אינכם מסוגלים למצוא עבודה בימים קשים אלו, ומקווה בכל ליבי כי המצב ישתפר במהרה. בינתיים, אני מבקש מכם בכל לשון של בקשה לגלות אחריות ולא להביא ילדים לעולם, שיהיו לנטל על החברה ולא יזכו לכל הדברים שאני בטוח שהייתי רוצים לתת להם בשל המצב הכלכלי. אנא המתינו עד שתוכלו לממן את עצמכם ואת ילדיכם העתידיים לפני שתביאו אותם לעולם. אם תחליטו שלא לגלות את האחריות המינימלית הזאת, צר לי להודיעכם כי לא אסכין לממן את סכלותכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת עדיין לא מבינה למה ומדוע הפכתם את כל הדיון הזה לדיון כלכלי, אבל הפעם אני מוכרחה לציין (שוב?) שבנקודות מסוימות אני מסכימה עם גילית. המדינה היא זו שאמורה לדאוג לאזרחים שבתמורה, ממשיכים ומקדמים את המדינה ודואגים להמשכיותה. אי לכך ובהתאם לזאת, תגובתך דובי, היא טיפשית בכל קנה מידה בה נבחן אותה. מה שאתה מגדיר כנטל ע"י אחרים יוגדר כמחווה הומניטרית ממדרגה ראשונה. במגזרים מסוימים הבאת ילדים לעולם חשובה בהרבה ואמורה להתמך ע"י המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני במגזר שלא חושב כך. נו, אז? אסור לי להביע את דעתי ולחתור להשגת מטרותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שמותר לך להביע את דעתך, אבל אל תנסה לכפות אותה על השאר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו מגזר כופה עליו תשלום מיסים לשם מימון קפריזות ההתרבות שלו ולכן זו זכותו++ של דובי לנסות לכפות את הפסקת תשלום המיסים, שעם מטרותיו הוא איננו מסכים, הכפוי עליו ע"י אותו מגזר והמדינה. על זאת בדרכים דמוקרטיות וע"י נסיון שיכנוע, כמובן. יש עוד המון מה לעשות, מעבר לאמירת דיעה באיזה פורום איזוטרי :) בשביל שיהיה מדובר בכפיה בלתי לגיטימית. אם מדברים על המגוחך (בכל קנה מידה), אז להאשים את אלו שנכפה עליהם משהו במציאות *למעשה*, רק בגלל שהם מנסים (ע"י דיבור) לכפות את הפסקת הכפיה עליהם, זה ממש מגוחך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל *למה* הבאת ילדים לעולם (או כל דבר אחר החשוב למגזר מסוים) אמורה *בהכרח* להתמך ע"י המדינה? נניח שהרוב והנורמה, לפתע פתאום, מכתיבים את הפסקת עידוד הילודה הנהוג במדינתנו (בניגוד לנהוג בעולם המערבי). מדוע גם אז צמצום הסבסוד וההטבות למניה-משתכפלים הוא דבר כה פסול ולא לגיטימי במדינה דמוקרטית? ממתי מדינה דמוקרטית צריכה להענות לכל קפריזה שיש למגזר מסוים בתוכה? מי אמר ש*חובתה* של המדינה הדמוקרטית לתמוך כלכלית (ואף לעודד) קבוצה מסוימת בתוכה שבה נהוג להביא 9 ילדים למשפחה? שאלה נוספת: היכן עוד בעולם משקיעה מדינה דמוקרטית כספים רבים כל כך בעידוד ילודה (הן ע"י תקציבי כאילו-סעד והן ע"י מימון מכוני פוריות ומחקרים בנושא)? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד חשוב להוסיף - הטענה כאילו משפחות חרדיות בהכרח מביאות ילדים רבים לעולם היא שקרית. בחו"ל, שם משפחות כאלו אינן נתמכות ע"י המדינה, הן מגלות אחריות ונמנעות מהבאת ילדים מעבר למה שמתאפשר להן. גם בארץ, לפני שהונהגו קצבאות הילדים האוניברסליות, המשפחות עם מספר הילדים הגדול היו *המזרחיות* ולא החרדיות. עם הזמן, התהפה המגמה - משפחות מזרחיות ירדו לרמות התרבות "אשכנזיות-חילוניות", בעוד החרדים קפצו על העגלה החדשה ומספר הילדים הממוצע עלה פלאים. אז שלא יספרו לנו איך המשפחות הללו חייבות על פי דתן להביא 12 ילדים. הן לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבאנו בעבר את הקישור למאמר של רביבו מגליון 12 של "תכלת": שבו הוא מציין, בין השאר, את העליה בצפי הילודה לאישה חרדית מ- 6.5 בשנת 1980 ל- 7.6 בשנת 1995. הוא גם מצטט את ברמן שטוען כי למשפחה חרדית ממוצעת שבה האב אינו עובד רק 18 אחוז מההכנסה מגיעה מעבודה (של האישה) והשאר ממלגה המורכבת מסיוע ממשלתי, תרומות לישיבה, ומקצבאות ממשלתיות. (לא ברור לי למה "ממשלה" מופיעה שם פעמים. מישהו יכול להסביר אולי את ההבדל בין סיוע לקצבה בהקשר הזה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותי דווקא יותר מעניין מגזר אחר. אני כבר רואה את דובי באסיפת הסברה בכפר בואדי-ערה: "אה... חבר'ה, אני חושב שכל הקטע עם הילדים הוא קצת לא אחראי. אפשר אולי לנסות קצת להצטמצם? כי, אה, אני לא אוכל לתת לכם כסף יותר, בסדר?" שכפ"ץ יש, דובי? בהצלחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רוצה להעליב אף אחד, אבל גם בקרב החרדים אני אזדקק לשכפ''ץ. שלא לדבר על זה שעד ממשלת רבין, הערבים קיבלו הרבה פחות מהיהודים, עקב קי''ץ (קצבאות יוצאי צבא, שאיכשהו הצליחו להחיל אותן גם על כאלו שראו את הבקו''ם רק לשני שניות כדי להוכיח שיש להם ציציות ושחורים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סילבן, בעזרתם האדיבה של חברי המפלגה שעדיין יש במטותיה את התמונה של רבין, החזיר את זה (בקצבאות ילדים). כרגע זה תקוע בבג''ץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם עכשיו, ובלי שום קשר לשרות צבאי, החרדים מקבלים יותר מהערבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכאן אתה מראה שמדינת ישראל *כן* מתערבת (בניגוד לטענה שהיא לא ושהיא לא צריכה, שנאמרה כאן) בשיקולי תכנון המשפחה. היא פשוט עושה זאת לכיוון החיובי - היא מעודדת ע"י תמריצים כספיים (שניתן להראות שהם אפילו הצליחו במטרתם). הפסקת התמריצים איננה התערבות אלא *הפסקת* ההתערבות של המדינה בעניין זה. אם מישהו היה טוען שיש לתת תקציבים ותמריצים לילודה נמוכה (כמו שהיה נהוג בסין, אם אני לא טועה) אז הייתי מבין יותר את הטענה כאילו מדובר פה בנסיון להתערבות של המדינה בעניין זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד חשוב להוסיף - לא רק החרדים בישראל הם חובבי המשפחה הגדולה. הרחם היהודי מגויס גם למען המטרות ה"ציוניות" ובשל הפוביות הדמוגרפיות של חלק נכבד מהציבור היהודי בישראל. גם החילוניים בישראל דואגים לשכפל את עצמם בקצב גבוה יותר מהנהוג בעולם המערבי ו*בעידוד המדינה* (המדינה אף פעם לא ניסתה להסתיר עובדה זו, אלא להיפך). "מה? את בת 24 ועוד אין לך ילדים? חבובה, תתאפסי על עצמך, תתחתני ותתחילי להביא ילדים! למה את מחקה? לנסיך על הסוס הלבן? בחיים יש פשרות. מה זאת אומרת למה, חמודה? ככה צריך, השעון מתקתק1, מזתומרת?" צריך לקחת כל אישה ישראלית צעירה ורווקה (ללא ילדים), להשתלמות קצרה בניו-יורק או במקומות אחרים בעולם המערבי, שתדבר קצת עם נשים שם בשביל שתבין שזה לא היא שלא בסדר, אלא החברה המוזרה שסובבת אותה ומציקה לה. ____________ 1 זה גם מתפוצץ בסוף, השעון המתקתק הזה, או שזה רק עושה "פינג"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל שאר תעויוט... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שנים באירופה, האשה הצעירה עדיין צריכה להתעמת עם אמא שלה בישראל, שעדיין לא מבינה וכנראה לעולם לא תבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעניינים שכאלה, האשה הישראלית צריכה ללמוד לשים פס גם על האמא. שלא תבין ושתאנח בפולניות אופיינית - זהו תפקידה של האם היהודיה ולא את הרגליה אני ביקשתי לשנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא "לומדים לשים פס". שמים פה פס מחוסר ברירה, כיוון שאין אפשרות להשביע את רצון האם/המשפחה. ובכנות, לא זו הבעיה - אנחנו דור ביניים, מין דור ראשון למהפכה שכזה, שנדון לחיות את המהפכה הארורה בלי להתכוון לזה. ככה שגם אם נשים, אני וחברותי, פס על כל העולם, זה לא ישפר את מצבנו בהרבה - לא רק שלא יודעים איך לאכול אותנו, גם אנחנו לא יודעות איך לאכול את עצמנו. אנחנו בטח לא לוזריות, אבל תיאורים כמו "אשה חדשה", "אשה משוחררת באמת" וכל זה, הם קלישאות טיפשיות שלא מסייעות בהתמודדויות עם היומיום (ובטח שלא מתאימות לכל אחת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז זהו, שאני מכיר כבר נשים שאפילו לא מרגישות שהן שמות פס על מישהו (הן פשוט עושות מה שבראש שלהן), הן חיות כבר לאחר "המרד הגדול". פמניזם ומרד, כבר לא באג'נדה שלהן. אצלהן זה כבר מזמן לא עניין של אידיאולוגיה, אלא מן מובן מאליו שכזה. האשה החדשה כבר קיימת, בישראל היא פשוט נמצאת במיעוט (רוב הדור הצעיר בארץ, שמרני לפחות כמו הדור שקדם לו, אם לא יותר. אוסף של בורגנים, רודפי פלאפון ורכב, שחושבים שהם רוחניים כי הם עשו טיול לתאילנד, כתבו כמה שירים לבמה חדשה ו/או מאמינים ברפואה אלטרנטיבית. את ה-3.1 ילדים, את המשכנתא, את מקום העבודה המסודר ואת הדיעות המזעזעות שלהם על זוגיות, הם ידאגו לתקתק על פי הלו"ז הקבוע והידוע מראש. הדור הזה לא אוהב לראות את עצמו ככה, אבל...). אבל שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא חושב שהלחצים מופעלים בישראל על הנשים בלבד. "הגיע הזמן שתהיה רציני, מתי תביא לנו נכדים?" (ושאר מיני ירקות) הוא משפט שאומרים גם לגברים בישראל, בתדירות גבוהה לא פחות. לא מדובר פה באיזו אימרה פמיניסטית מצידי על האישה הישראלית כקורבן (חס וחלילה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על כל אחת שאתה מכיר, אני מכירה את עצמי פלוס שתי חברות שלי. לפי דעתי יש בינינו לפחות 5-7 שנים הבדל גילאים, מה שאולי אומר שהצעירות (בגילך) מרגישות נוח יותר עם עצמן - או לחלופין, שצריך רק שיעברו 5 שנים וגם הן יתחילו לשאול את עצמן שאלות לא נוחות. ואגב, גם "המרד הגדול" שאתה מדבר עליו הוא קלישאה. אף אחת מהנשים האמורות לא התחילה מהפכה במודע. מצאנו את עצמנו במצב מסוים 1 ותפרנו סביבו אידיאולוגיה. תאמין לי בנקודה הזאת. אתה צודק שלא מדובר רק בנשים. אומנם, הגברים נהנים כאן מיתרון ביולוגי, כיוון שהם יכולים להוליד גם בגיל מאוחר. אבל הם סובלים יותר באגפים אחרים - הלחצים מופעלים עליהם באגף הקריירה ("נו, מתי תסתדר בעבודה?"). 1 כמובן, הוא נגזר מתהליכים חברתיים ומקווי אישיות ומעוד כל מיני גורמים כאלה. אבל הוא לא תוכנן מראש בידי אף אחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדבר אחד אתה צודק - פמיניזם הוא כבר בגדר מובן מאליו. אבל השילוב שלו בחיים, בצורך וברצון להשתלב, זה מה שלא מובן, זה מה ש''חורק''. אף אחד לא רוצה למות עם הדגל ביד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנשים שמצליחות לשלב את החופש האמיתי בחייהן1, הן אלו שמתרחקות מאדיאולוגיות סקסיסטיות במהותן. הפמניזם הוא דוגמא טובה לאידיאולגיה סקסיסטית במהותה. כשהנשים והגברים יפסיקו לחשוב שהם שייכים לאיזה SISTERHOOD או ל-BROTHERHOOD OF MEN, החיים של כולנו יהיו קצת יותר נחמדים. הסוד נמצא בשינוי אופן המחשבה המגדרי שלנו ("גברים הם... נשים בד"כ..."). אופס... שוב פעם הגזמתי עם האופ-אופ-אופ-טופיקים שלי. SORRY. __ 1 זה נכון גם לגבי גברים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אשה שנתונה ללחצים חברתיים, לא יעזור לה אם היא מצהירה על עצמה כפמיניסטית או לא. כמו שאמרתי, מדובר במצב נתון, ואתה יכול לקרוא לו בשמות אינספור - זה לא ישנה אותו. איך האג'נדה האנטי-פמיניסטית (טוב, אנטי-חלוקה-מיגדרית) שלך עוזרת במקרה הזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בינתיים, האג'נדה האנטי-חלוקה-מגדרית שלי גורמת לי בעיקר להסתכל בסלידה על דינמיקת הזוגיות המודרנית, ולחכות לימים טובים יותר. לא מעודד, מה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, גם איתי אף אחת לא מוכנה לצאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יודע, אתה צריך להזהר עם המכות האלה מתחת לחגורה. יום אחד מישהו יחזיר לך, ואצלך המטרה הרבה יותר גדולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוחה של החברה תלוי בדרגת הסוצילזיציה אותה עברנו. שינוי תודעתנו האישית יכולה לפרק את כוחה הוירטואלי של החברה להכתיב לנו מה לעשות. המציאות האנושית היא וירטואליה אחת גדולה. היכולת של החברה לכפות עליך התנהגות, במקרים בהם מדובר בנורמה (ולא בחוק הניתן לאכיפה של ממש) נובעת מכוחה של החברה על תודעתך. כוחה של החברה, במקרה זה, נמצא אך ורק בראשו של האדם שמצליחים לכפות עליו דבר מה. שינוי התודעה של האישה במקרה זה (קריא - הפסקת ההתגוננות הפמניסטית הלוחמנית ,ש*תמיד* יוצאת מנק' מבט של רגשי נחיתות, ומעבר לתפישת עולם לא סקסיסטית שבה האישה נמצאת *לבד*, כאינדיבידואל, עם החלטותיה ולא כחלק מקבוצה של SISTERHOOD לוחמנית עם אג'נדה אחרת לגמרי משלה) רק יכולה לעזור לה להשתחרר מכוחה של החברה לעצב את חייה. היא כבר לא תהיה חייבת להתנהג בדרך מסוימת בגלל שהיא אישה, אלא להתנהג איך שהיא רוצה בגלל שהיא ברכה, דנה, היפו, נחמה, תרצה או איך שלא קוראים לה. האמא נאנחת ועושה ריגשי פולני(שככה יהיה לי טוב)? שתעשה..., זהו הרי תפקידה. לא חייבים להתרגש. נדאג להביא לה מתנה ליום האם ונמשיך בחיינו, עפ"י רצוננו האישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזה בלבול. זה לא המקום להתווכח "בעד או נגד פמיניזם" - אבל אתה לא מבלבל קצת? הפמיניזם, בגדול ובגס מאוד, נועד לשחרר את האשה מכפייה חברתית, במגבלות האפשרי. הלוחמנות שלו נועדה לאפשר לאשה לעצב את חייה בכוחות עצמה. למה אתה הופך מילים ומושגים על פיהם? אם אתה לא רואה את הפמיניזם ככזה (ואתה לא חייב להסכים לו), אם אתה חושב ששחרור האשה הוא בעצם דיכוי האשה - אין לנו הסכמה על שום מושג יסוד. וככה, כידוע, אי אפשר. אולי אתה לא מתכוון לפמיניזם? אולי אתה מתכוון ללוחמנות באשר היא, וחלק מהפמיניזם חופף לזה רק חלקית, וההפך? ועוד משהו לגבי שחרור - תמיד נוטים לשכוח את זה, אבל הדיכוי של היום מעודן ואלגנטי מאוד. אמא לוחצת על הבת שלה ללדת בעזרת מנגנון של רגשות אשמה? הרי זה כפתור ופרח, בדיחה ממש, לעומת מנגנוני הדיכוי המבניים והאלימים (בכוח, כואב פיזית) שהופעלו על נשים לפני מאה שנה. נישואים בכפייה בגיל צעיר, מחוכים (כליאת הגוף), כליאה בבית, חוסר זכות בחירה, חוסר אפשרות לרכוש השכלה.... אני באמת לא צריכה לפרט. לכן, כשאתה מדבר על "הפסקת ההתגוננות הפמיניסטית הלוחמנית", אתה יכול לומר זאת *אך ורק* כיוון שהגענו למצב, שבו הלחץ על האשה הפך סמלי-כמעט, מנותב לנתיבים של כסף/יוקרה, לחץ של פוקו ולא של ניטשה 2. כמה סובטילי נראה על הרקע הזה, מאבק להכרה בסגנון החיים של אשה רווקה. ואחרי כל זה, התשובה שלך לא מתרוממת מעל הססמאות - אתה מתכוון, לא להקשיב לאמא אלא לעשות מה שאני רוצה? בחיי, איזה פטנט. איך לא חשבתי על זה (לצרף כאן א. אירוניה). להתנהג "לבד, כאינדיבידואל"? שמע, אני אהיה כאן שוב כנה עד כדי מבוכה אישית. אתה בא לאשה שהבעיה האחרונה שלה היא כמות הספייס שיש לה "לבד, כאינדיבידואל". זה מצרך עודף כאן, הייתי אומרת. אתה כנראה לא קולט את הדברים שאמרתי קודם, על הבחירה במצב מסוים מול האי-בחירה בו. נראה לך שבעזרת אימוץ של תפיסת העולם המתאימה יכול אדם "להשתחרר" 2 מהרצון בבן זוג וילדים? הראדאר שלי מזמזם "בזזזט, בזזזט, זה אותו חינוך מחדש, רק לצד השני". 1 זה הוא שאמר "בלכתך אל האשה קח את השוט", ואני בטוחה שהוא התכוון לזה. 2 כמובן שלא כל בני האדם והתרבויות עלי אדמות נגועים באותו רצון. אבל אנחנו מדברים על כאן ועכשיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 אני בטוח שהוא התכוון לזה מטאפורית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפמניזם הוא מזמן לא "המאבק למען זכויות ושחרור האישה". הפמניזם התחיל כמאבק שכזה (וטוב שכך) ועם הזמן התפתח לתנועה שמעבירה את האישה (ולא רק את האישה) תהליך של דיכוי, לא פחות מן השובניזם הגברי. הפמניזם הוא תנועה סקסיסטית מעצם הגדרתו. אני שונא סקסיזם, לא פחות משאני שונא רסיזם. מבחנתי אנשי תנועות ימין באמריקה, הפמנסטיות הלוחמניות שאומרות "גבריות" עם הרבה ארס ושנאה (כמו יוצרת התוכנית המדוברת מלמעלה), שובניסטים וקסנופובים באופן כללי, מונעים כולם מאותו הדלק. אני לא מדבר על מה היה לפני מאה שנה, אני מדבר על החברה בה אני חי *היום*. סליחה שלא הצלחתי לקלוט משהו. מה פספסתי ממה שאמרת קודם? לגבי השאלה האחרונה ("נראה לך..."): לא נראה לי - זו דעה שהלבשת עליי והיא לא הדבר אותו אמרתי. מי אמר שמישהו *צריך* לותר על הרצון בבן זוג וילדים? מי אמר שמישהו חייב משהו למישהו? לא אני. __ בכנות, זה באמת נחוץ להכניס את המשפטים הללו : "ואחרי כל זה, התשובה שלך לא מתרוממת מעל הססמאות"? התשובה שלך הצליחה להתרומם מעל הססמאות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז ככה: אני שאלתי "איך האג'נדה האנטי-פמיניסטית (טוב, אנטי-חלוקה-מיגדרית) שלך עוזרת במקרה הזה?". התכוונתי למקרה של אשה שנתונה ללחצים חברתיים. ואכן ענית לי, ופירטת כיצד לשיטתך אפשר להתעלם (או להתרומם מעל) הלחצים החברתיים הללו. עם התשובה שלך יש לי שתי בעיות: 1. הפמיניזם לא נתפס אצלי כבעיה שמפריעה להתמודד עם המצב הזה, אלא כמעט כתולדה ההיסטורית של המצב הזה (ושל מצבים אחרים). תהיה דעתך עליו אשר תהיה (ואף בהנחה שדעתך כאן נכונה), לולא הפמיניזם ההיסטורי 1 לא היינו מגיעים למצב שבו נשים צעירות יכולות לפרנס את עצמן ללא גבר - ומכאן, גם לחיות לבדן ולהיקלע לאותם לחצים משפחתיים. כאן, כאמור, אנחנו לא מסכימים בצורה הבסיסית ביותר, אז אולי הדיון הופך חסר טעם. 2. שיטת ההתעלמות מהלחצים לא מספקת בעיני, כיוון שהיא מאפשרת לכאורה הגדרה עצמית קלה יותר ("היי, אני אדם עצמאי משוחרר מלחצים"). אבל עדיין נותרנו עם בעיית היומיום הקונקרטית של אותה רווקה חמת מזג, שאמא שלה מציקה לה. כי עדיין, וזה מה שניסיתי לרמוז, גם אם מתעלמים מהלחצים הסביבתיים 1, הבעיה נותרת על כנה: אין כיום מודלים מספקים לחיים כאלה, של אשה לבד בגיל 30-40, ללא משפחה וילדים. בתקופתנו רבת החופש, נראה שאפשר להמציא מודל אישי בקלי קלות. אבל זה לא עובד כך, מפני שהמצב הזה אינו תמיד מבחירה. תאר לעצמך שהיית מובטל במשך 5 או 10 שנים או יותר. מן הסתם היית מתחבט, נעצב, מחפש עבודה בכל מקום, נוכח שוב ושוב שאין, או שקשה מאוד למצוא, ואחר כך מתחיל למצוא דרכים להשלים עם המצב ולחיות את החיים בצורה הטובה ביותר, תוך שאתה שולח קורות חיים פה ושם. טוב ויפה - אבל מה המודלים שלך לחיים טובים במצב הזה? דיוגנס? ראסטי ג'יימס? ג'ורג' מ"סיינפלד"? אתה צריך לעצב לך את חייך, וכאן לא מספיק לומר "אני שם קצוץ על כולם" - האדם מחפש לו חיים בעלי משמעות, ולא חופש בתוך ואקום. על זה אני מדברת, ולכן התשובה שלך, שעוסקת בחופש ושחרור, לא מספקת. החופש מבחינתי הוא נתון, ואיתו צריך להתמודד. אז האמת היא, שאותה רווקה נהנית עד מאוד מחייה, ואף עוסקת לה בתחביביה הישנים בחדווה עילאית - מקריאת ספרות פסיכדלית ועד בהייה בכתמים על קירות. חוץ מ"רווקה" יש לה עוד לפחות חמישה סטאטוסים אחרים במערך החיים. אבל ההיאחזות בחופש החיים שדיברת עליו אינה פתרון או תשובה למשהו, היא דרך חיים. לכשמוצתה, עדיין נותרה הבעיה במישור הקונקרטי. ורק להבהיר, כשאני אומרת "בעיה" אין כוונתי לחיים ללא גבר למרות הלחצים מסביב, אלא לחיים ללא גבר *כאשר רוצים בחיים עם גבר* 2. 1 אני מרחיקה עד ימי הסופרג'יסטיות, ומשם אל הנשים במצעדי העבודה, הלוחמות למען הזכות להפלה וחברותיהן. אני מדברת על פמיניזם פרקטי, שנגזר ממאבקים אחרים וקרובים למען שוויון זכויות, כמו המאבק השחור. לא על אורנה בן-דור, שמייצגת פמיניזם אקדמי, ולא על מרב מיכאלי, שמייצגת "אשה חדשה" מתוחכמת מהסוג הביצ'י. 2 יש כאלה שלא רוצות, גם להן אין מודלים. כמעט. היה פעם ראיון ב"הארץ" עם ד"ר יעל רנן, אשה שחיה לבד מבחירה ואימצה לה מודלים לחיים מהמיתולוגיה היוונית - חצי שנה עם גבר, חצי שנה בלי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הדיעות המזעזעות שלהם על זוגיות" - האם תוכל להרחיב? (פונה גם לכליל, בגלל תגובה 118891) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אדם מן השורה, שקשרו אלי ישאר חסוי, אמר לי באופן שאינו משתמע לשני פנים, שהדרישה הבאה שלי היא מוגזמת ומגוחכת לטעמו: אני רוצה, שלבחורה שאני במערכת יחסים איתה יהיו תחומי עניין דומים לשלי (במקרה שלי זה לא פשוט, מסיבות ברורות), ושאני אוכל לדבר איתה על הדברים שמעניינים אותי מבלי שהיא תקטע אותי מחוסר עניין. כלומר, נראה לו מוגזם לחלוטין שאני אדרוש ממערכת יחסים איזשהו תוכן חוץ מרומנטיקה ומין. "מה, היא גבר שאתה רוצה לדבר איתה," to paraphrase. הוא גם הציע לי לנסות ולשדך לי את החברה הראשונה שלו כי היא "טובה בשביל מתחילים." אישה מן השורה, שקשרה אלי ישאר חסוי, אמרה בפני שהיא רוצה ילד עד גיל 27, וחברה שלה אמרה בפני שהיא עד גיל כזה רוצה להיות כבר נשואה. מצד שני, אישה אחרת מן השורה, שקשרה אלי ישאר חסוי, ילדה באמצע שנות השלושים לחייה, ולומדת עכשיו תואר שני מתוך עניין, אז אני מניח שלא הכל אבוד. (מצד שני, היא נשואה למישהו אחר, ושהקשר שלו אלי הוא כזה, המונע ממני להכנס איתה לרומן מבלי לסבך את חיי בצורה איומה ונוראה.) אלה לא הדוגמאות היחידות שלי, ויתכן כי רוב הרושם בא אלי מן הטלויזיה, שנוטה לעוות, אבל נראה לי שלפחות לבני ובנות הדור שלי (לדוגמה, שני הראשונים ברשימה) יש מושגים מעוותים לחלוטין על זוגיות, לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. צודק. לדעתי זה לא נובע ממושגי זוגיות מעוותים, אלא מחסך אינטלקטואלי נשי (איילת ואני כבר דנו בנושא באייל בהרחבה במקום אחר). (והערת אגב שמספקת עידוד: הן קיימות, הבחורות שאתה מחפש. הן פשוט יותר נדירות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, הן קיימות, אבל הן, בין היתר, מלמדות מדעי החברה בחו"ל *קריצה*, ולכן לא נגישות. טוב, אני מגזים, אבל גם האינטלקטואליות מלאות ברעיונות מוזרים לגבי מהי זוגיות, וגם הן נופלות טרף לרעיון שצריך להתחתן אתמול. ובכלל, הן לא נותנות שאנסה לבחורים האינטלקטואלים המופנמים, כי יש כל כך הרבה פסאודו-אינטלקטואלים מוחצנים. הייתי ממשיך להתבכיין, אבל יש לכולכם דברים טובים יותר לעשות. במקום זאת, אבהיר למה אני מתכוון בדיוק במושגי זוגיות מעוותים: הגבר צריך לבצע את כל המהלכים היזומים, תמיד צריך לעזור לאשה בצרתה, אסור לו חס וחלילה להתווכח איתה, ובאופן כללי צריך לחתור לקראת יחסי המין כל הזמן. אנקדוטה: בעיתון "רייטינג," אותו אני נוהג לקרוא כאשר אני טס ארקיע, צוטטו כל מיני אמרות חוכמה של איזו משתתפת בתוכנית בנושא מין וזוגיות באחד מערוצי "יס." בין היתר היא אמרה כי נמאס לה מגברים שכל הזמן מחפשים לתת לבחורה אורגזמה כמה שיותר מהר, אין לי מושג מה היא רצתה מהם במקום. ואני שואל: מי היא שתדבר בשם כל הנשים כולן? מה עדיף לאשה, גבר שרואה באורגזמה שלה את מטרתו, או גבר שמרגיש הרגשת הישג מזה שהצליח "להשחיל" אותה? וביתר רצינות, האם הזוגיות בארץ היא כל כך עכורה (שאלה רטורית, סביר להניח שהתשובה היא "כן."), שאנשים לא שואלים את בני/בנות זוגיהן מה הם/הן רוצים, וצריכים שאלילת המין בעיני עצמה הזו תאמר להם מה לעשות? סתם, קומם אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מכל התלונות והקובלנות שלך עולה דבר אחד - הרצון לדיאלוג ולאינטימיות גדולה יותר עם המין השני, בלי הסגרגציה הקיימת. כל שאר הפרטים הם כבר שאלות של העדפה וטעם אישי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מה שהייתי צריך להגיד. אכן כך אני חש. הסגרגציה הקיימת, היא המפריעה לי, היא שהטרידה אותי עוד מהיותי ילד קטן. אבל לך תלחם בדעות הקדומות המטופשות (old segregationism) מחד, ובאנשי הגאווה והלחימה (neo-segregationism) מאידך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכנראה שהזוגיות בארץ באמת עכורה, כהגדרתך - לו היית צופה בסדרה "סקס ישראלי" במקום לקרוא עיתוני טלוויזיה צהובים, היית שומע שמדברים שם על האינטימיות האופיינית בין גברים ישראלים. זו אינטימיות שהתעצבה בצבא ומדירה את הנשים ממוקדי הכוח וממוקדי הרגש 1. עם האשה חיים, עם החבר הטוב מדברים. הסגרגציה הזו קשורה לחלוקת מוקדי הכוח, למרות שהיא לא זהה לה. אפשר לחיות בצורה שוויונית יחסית ועדיין לשמור על מידור והפרדה. 1 כל זה, כמובן, מסורתית וסטריאוטיפית - יש מגמות חדשות ויש יוצאים מן הכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הזוגיות באמת עכורה, אבל לא בתוכנית הסקסיסטית והמסלפת מציאות מלמעלה, נלמד עליה משהו. לא חשוב מה התכנית סוקרת, היא תמיד עושה שאת מנק' המבט הפמניסטית לוחמנית ותמיד האישה יוצאת הקורבן מכל העסק. הסדרה הפמניסטית "סקס ישראלי" צהובה יותר מרוב העיתונים הצהובים אותם קראתי במהלך חיי הקצרים. מזמן לא נתקלתי בערוץ 8 בתוכנית פוליטית כל כך וכה לא אוביקטיבית, בתחפושת של סיקור יענו-סוציולוגי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלא דברים עכורים פה, במדינה הזאת. זה אוף טופיק לגמרי. אבל רק שתשים לב, אתה אומר "פמיניסטית לוחמנית" כמו שלימור לבנת אומרת "שמאלנים קיצונים", כאילו מדובר בצירוף כבול. אתה יודע שיש גם פמיניזם לא לוחמני, נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אנחנו ממש גולשים אל תחום הפרט שלי כאן, (יתכן כי כבר מאוחר לומר זאת), אז אעדיף להמשיך דיון בנושא בדואל. זה גם מופנה אליך, פרופ' אדמון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה בדיוק גלשנו לתחום הפרט שלך בהודעה הקודמת? אני כבר התוודיתי על הכל, ועכשיו תורך :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי למה שיעלה ממנו. נו, טוב, כוונתי היא שבדיוק אותה רעות בין גברים אותה העלית בהודעה ההיא היא דבר שלא הצלחתי אף פעם ליצור בחיי. הדבר הכי קרוב לכך היה כשהייתי ילד קטן, עם בנות השכונה דווקא. ואז, נפל המחסום. בסביבות סוף היסודי, נדמה לי. ואני מרגיש נצור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אני מעריכה את גילוי הלב. חכה עוד קצת ובדוק דואר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שאני אבין- עד היום לא יצא לך להכיר אף בחורה שגם מתעניינת במדע/פיזיקה/מה-שלא-יהיו-תחומי-הענייין-שלך וגם מסוגלת להתחיל עם בנים במקביל? ומאיפה הדרישה שלא להתווכח עם בנות? אני ממש לא יודעת מהם המקומות שאתה מסתובב בהם (הטכניון?), אבל אני לא מכירה הרבה בנות (פרשנות- החברות שלי) שאוהבות רכיכות-אומרי-הן. ו, לקבל דיעה על אנשים מ"רייטינג", המ,טוב, זאת לא בדיוק הדרך הנכונה ביותר לדעת מה אנשים חושבים. אני מניחה ששם המגזין אמור היה לרמוז על זה. ________ העלמה עפרונית, קוראת רייטינג בעבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אסור לו להתווכח איתה" הוא לא התכוון לרכיכות אומרי הן, אלא אני מניח ל:"אחד שלא יזיין לה את השכל בפילסופים, אלא יחתור כמו גבר ישר לעניין, כי הם הוא מפלסף אז הוא חנאנה ואולי חו"ח הומו". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקיצור, הבעיה שלך היא שאתה קורא רייטינג ומאמין שככה עובד העולם. הרשה לי להניח את דעתך: הוא לא. סע לשלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא שאני שם פסקאות אישיות חסרות הקשר בתוך ההודעות שלי, ומצפה מאנשים שיבינו את הקונטקסט ואת חוסר הקשר בינן לבין שאר הטקסט (ע''ע השימוש במלה ''אנקדוטה''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה עדיף לאשה, גבר שרואה באורגזמה שלה את מטרתו, או גבר שמרגיש הרגשת הישג מזה שהצליח "להשחיל" אותה?" אחרי מאה שנות מאבק הגענו לזה, ועכשיו גם זה לא טוב... מה שכן לא הייתי לוקח את זה קשה מדי, כמו שאמרת: "מי היא שתדבר בשם כל הנשים כולן?". זה סתם פופוליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה? ש*כל* מה שמעניין אותו יעניין גם אותה, וש*כל* מה שמעניין אותה יעניין גם אותו1? זה נראה לך סביר? אנושי? בת זוג כזו לא מוצאים. בת זוג כזו יוצרים עם פינצטה. מה לעשות שזוגיות זה גם עניין של פשרה? לא כל באג שיכנס לי לראש צריך לעניין את בת הזוג שלי, ולא כל קורס שבת הזוג שלי לוקחת צריך לעניין אותי. בשביל זה כל אחד מבני הזוג שומר גם על עולם חברתי מעבר לזוגיות - כדי שלא על כל דבר יהיו חייבים לדבר דווקא אחד עם השני. כן, צריך שיהיו נושאי עניין משותפים, כדאי מאוד שיהיה על מה לדבר ולא רק סקס. אבל התיאור של כליל הוא אוטופי, ומאוד לא ריאליסטי. וזה שמישהי שואפת להיות נשואה עד גיל 27 לא פוסל אותה אוטומטית, אפילו אם כליל לא בקטע. פשרות, כבר אמרתי? אם הקשר הוא טוב, אני בטוח שאחד מהם יצליח להתפשר על הנקודה הזו. כנ"ל לגבי הילד. 1 החלק השני, כמובן, לא היה כלול בדרישות של כליל. אני אהיה לארג' ואניח שהוא התכוון לגישה הדדית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנת אותי, ונדמה לי שגם לא את כליל. הרעיון הוא לא ליצור כפיל-ממין-נקבה. הרעיון הוא שלתקשורת אינטלקטואלית משקל גדול במערכת היחסים, גדול יותר מלרומנטיקה ויותר מלסקס. באופן טבעי, חלק מהשיחות האינטלקטואליות שאני מנהלת עם בן-זוגי סובבות סביב נושאים בהם אחד מאיתנו חזק במיוחד, בעוד השני מאמץ את תפקיד ה''לומד''. אך עם כל חוסר ההבנה שלי במחשבים, כבר פתרתי לו כמה בעיות גדולות דרך דיון, ועם כל חוסר השכלתו במדה''ח, השיחות איתו מאתגרות אותי יותר מעשרה מאמרים שנותן לי המנחה שלי לקרוא. מדובר כאן, נדמה לי, ביכולת ליהנות מלמידה, היוצרת מעין שותפות אינטלקטואלית בין בני הזוג. בלי שום קשר לחיי הזוגיות שלי או של כליל, אני מכירה הרבה יותר גברים מאשר נשים שישמחו לנהל איתי שיחה ארוכה על נושאי חברה, מדינה ופילוסופיה. וכיוון שרוב הגברים הללו עסוקים רוב הזמן, אני גולשת באייל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה, הנה דוגמא טובה לניסוח קלישאתי, שאפילו בני דורי נופלים בו, כאילו הם נשואים 30 שנה +4 ילדים. "זוגיות זה עניין של פשרה". מה פשרה? מה קשור פשרה עכשיו? על מה אני מתפשר אם לחברה שלי יש תחום התענינות שאינני שותף לו? אני מסכים איתך שלא *חייבים* שכל הנושאים יהיו משותפים (אם כי גם לא *חייבים* שיהיו נושאים לא משותפים), אבל אינני מבין את הרלבנטיות של המילה פשרה. בזוגיות לא חייבים, נקודה. או שרוצים, מאוהבים מעל הראש ונורא כיף ביחד או שהולכים לחפש את מזלנו במקום אחר. מי צריך פשרות בגיל 20+? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זאת אומרת? כמובן שיש פשרות. לא צריך להיות נשואים 30 שנה כדי לגלות ששנינו שונאים נורא לשטוף רצפה, אבל מישהו חייב לעשות את זה, קל וחומר בנושאים יותר משמעותיים מנקיון. נדמה לי שהתפיסה שלך של מערכות יחסים קצת מושפעת יותר מדי מקומדיות רומנטיות וקצת פחות מדי מהמציאות, או לחילופין שמערכות היחסים שלך קצרות יחסית, או שבאמת אתה וזוגתך הם שני אנשים כל-כך כל-כך מתאימים שלא צריכים לעולם להתפשר על כלום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |