|
אני הוא בנם של משה המובטל ועירית שכר מינימום. אחרי שנים רבות שבהן נסגר המפעל שבו עבד אבי, משה זזון, הוא מצא את עצמו ברחוב כי אין עבודה באיזורינו, הוא קצת מעל לגיל ארבעים ואין לו בגיל הזה את המוטיבציה לנסוע לתל אביב, כלומר ny אלק, ולחפש עבודה. מה גם שגם שם המצב לא טוב. אמי, עירית (לינור) זזון, מנסה להרוויח משהו משטיפת רצפות. היא אולי מגיעה לקצת יותר מהשכר מינימום שהממשלה קבעה, אבל הגב שלה כבר נשבר בעוד שny ממשיך לחמם ברווחה את כסאו ההייטקי, בגלל שנולד במקומות הנכונים, בגלל שהיה לו השכל והמזל לבחור בג'וב הנכון. לא כולנו חכמים כאלה. על דבר אחד מסכימים הורי: הם שמחים שהביאו אותי ואת אחי לעולם, כשעוד היו צעירים ולפני שny (מצביע שינוי, מן הסתם?) בא לאיים עליהם בגזירות הדרקוניות שלו, בלי להכיר אותנו בכלל. עלי להוסיף שאמי עירית מעדיפה את העבודה שוברת הגב שלה על פני העבודה של חברותיה במתפרה הסמוכה, כי החכמות האלה במקום לעבור לתל אביב ולהרוויח מעבודות חרטא של כזה כאילו, בחרו דווקא לעבודה בעבודה שמקבלים עליה שכר מינימום. אולי לא היתה להן ההזדמנות בחיים שלהן לעבוד עבודה אחרת או ללמוד, אבל בינינו מה זה כבר משנה. בכל זאת אנחנו משפחה חמה ומאושרת בדרכה שלה, מנסים לעודד את אבא שימצא עבודה ולא יודעים מאיפה אנחנו יכולים להבטיח דבר כזה. כן, יש בשיכון שלנו משפחות בעייתיות, שגם לא מרוויחות הרבה וגם האבא אלכוהוליסט ומכה את אשתו, הבנים התמכרו לסמים. אצלנו לא, ובכל זאת אנחנו בסטטיסטיקה המתנשאת של ny, ולא חשוב שכולנו יודעים שהבעיות במשפחות שבהן האבא והאמא מרוויחים יותר משכר מינימום לא פחות גדולות וגם הילדים שם לא פחות סובלים. אך משום מה, אינני רואה את ny מציע/ה את ההצעות הדרקוניות כנגד משפחות שהאבא עורך דין והאמא ארכיטקטית, גם אם מרוב בריאות שם הילד יוצא אופנובנק או רוצח נהגי מוניות או משתתף באונס קבוצתי או מתאבד. אולי כי זה לא על חשבון הכסף של ny? כסף. כמובן. משה ועירית זזון המטומטמים לימדו אותי ואת אחי ואחיותי שיש גם נשמה. שטויות. מה שיש זה הבורגנים שיודעים איך להרוויח, ולא רוצים שהאחרים יתרוצצו להם בין הרגליים. יש להם את כל האמצעים והכסף, ואם תתנו להם עוד קצת זמן ועוד כמה אתרים אינטרנטיים להתבטא בהם, הם גם יציעו גדר הפרדה בין הבורגנים לבין כל האחרים. כבר מזמן די יש את זה, למעשה.
|
|