|
||||
|
||||
לא, היא לא מילה יפה ל''הונאת הבוחר.'' הפוליטיקאי אומר לבוחר את מה שנראה לו ראוי. כשהוא נכנס לתוך התמרונים הפוליטיים, מסתבר לו, שבשביל לקבל חלק ממה שהוא רואה בו כראוי, הוא יאלץ לוותר על משהו אחר. במקום לתת לו את החופש לעשות את הבחירה הזו ולעשות משהו, אתה רוצה שהוא לא יעשה כלום. ככה כו-לם חוץ מהמפלגה השולטת יהיו באופוזיציה. כמה נחמד. הדיכוטומיזציה המזוייפת הזו לא מרשימה אותי. |
|
||||
|
||||
אם פוליטיקאי מתחייב לפני הבחירות שהוא לא ייכנס לממשלה אחרי הבחירות אם x, אני מצפה שהוא יממש את זה במקרה כזה. כשהבוחר הולך להצביע למפלגה שהבטיחה כזה דבר, הוא יודע שיש סיכוי שאם יקרה x, המפלגה שלו תהיה באופוזיציה בכל-מקרה. זה מה שמצביעי שינוי הסכימו לו כשהם הצביעו ב-99, ואם מצנע יהיה קצת יותר מפורש, אז גם מי שיצביעו לעבודה יידעו שלטוב ולרע, אם הליכוד ינצח המפלגה שבה הם בחרו לא תיכנס לממשלה וככה צריך להיות. על זה כתבתי מלכתחילה, ועל זה אני כותב עכשיו. על כך שאם איש-ציבור מבטיח במסגרת בחירות, הוא *חייב* לקיים, ולא על החוכמה או אי-החוכמה שבמתן התחייבות כזו מלכתחילה. |
|
||||
|
||||
אוקיי. שינוי לא נכנסו לקואליציה בגלל החרדים. מאה אחוז. אילו דברים _חיוביים_, ולא _שליליים_, הם עשו במהלך כמעט ארבעת השנים בהן הם היו בכנסת? באילו חוקים הם תמכו? איך בדיוק הם עזרו להלחם בכפייה הדתית, ולמעמד הביניים, באופן _חיובי_? כלומר, מעשה, לא אי-מעשה. |
|
||||
|
||||
הצחקת אותנו |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |