 |
|
 |
||
|
||||
 |
הכי חשובה במאמר לדעתי היא מה היא הדרך הנכונה. יתכן ותהיה הסכמה לכך שיש להגביל הורים לקבוע גבולות ברורים למה מותר ומה אסור. נשאלת השאלה מה הם הגבולות ומי יחליט אותם? ניתן להציע פסיכולוגים מומחים מסוגים שונים ניתן להציע אפילו לקחת ילדים לצורך החלטה ואולי חוקי תנ"ך. אולם נשאלת השאלה מי מחליט ומי צודק. הזכויות הבסיסיות שלנו ניפגעות כל הזמן על ידי חוקים בטענה שמטרת החוק היא להגן עלינו או על הציבור , אולם מי הוא שיכול להחליט? האם הרוב? על סמך מה. וגם פה מה היא הגנה? האם השארת חולה אנוש בחיים כאשר הוא סובל גם אם מעט ככל האפשר זו היא הגנה? הזכות למות אינה ניתנת לנו, הזכות לצרוך כל חומר לפי בחירה אינה יתנת לנו, הזכות ללכת בחופשי בכל מקום אינה ניתנת לנו, ורבות אחרות. הכלל רואה עצמו זכאי בשל כוחו להחליט מה טוב לאדם ומה רע, מה רשאי אדם לעשות ומה אינו ראשי, יש שטוענים כי הם פועלים מתוך ההגיון, יש מתוך אמונה, יש מתוך רצון להרע , ויש מכל טעם אחר. אולם אנחנו גם כאשר אנחנו שייכים לצד זה או אחר של המפה שוכחים כי לא פעם הצדדים מתחלפים, הרודן הופך להיות הנירדה, והחלש הופך להיות חזק, האיש שאתמול החוקים התאימו לו הופך להיות זה שהחוקים מחר לא יתאימו לו. יש להמנע ככל האפשר מהכנסת חוקיים לחיינו, יש לאפשר חופש מכסימלי? מי יכול להוכיח כי ניצול מיני של ילד הוא דבר רע? על פי מה ההחלטה? (כמובן שאני מתנגד לניצול אבל השאלה התאורטית קיימת) |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |