 |
ההירקאלידים היו מלכים לכל דבר, לא גיבורים.
תקראי את הערך עליהם באנציקלופדיה. נדמה לי
שאני מבין, בערך, את השגיאה של גרייבס. הוא
חושב שהמיתוסים היווניים הם אוואנגליונים; הם לא. זה יותר בגדר "פולקלור" מתוחכם שמישהו ערך וסידר בסדר מסוים. המחזאים היווניים היו העורכים; הם כמובן סיננו או השמיטו דברים שלא מצאו חן בעיניהם אבל מה שיש לנו הוא מה שהם כתבו.(ועוד כמה תוספות יצירתיות של מעתיקי כתביהם). סיפורי ג'סאר מקיפים מחזור אגדות המכיל בערך פי 15 מכלל היקף התנ"ך ו-"הברית החדשה" יחד. בהתחשב בפופולריות של הרקולס, הייתי מצפה לכמות דומה של סיפורים אודותיו.(מאידך, מעולם לא הייתי ביוון ויכול להיות שנשתמרו שם מעשיות רבות אודותיו)
הקטע שגרייבס שכח להוסיף הוא שלאחר מותו הרקולס הצטרף לפנתיאון היווני ובכמה מדינות סגדו להרקולס כאחד האלים. בנוסף לכך, יש המפרשים את המילה 'קלס' כ-'להשמיץ'; האם משמעות השם היא, אם כן, 'חרפת הרה'?(למה שהרה תעניק את חסותה לבן בעלה מאישה אחרת?)
רק אמרתי שלאנשים יש נטייה לראות גיבורים ספרותיים כדמויות בשר-ודם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש