מיומנה של שפנפנת ניסוי. 114154
(לא.)

ב12 השנים האחרונות (גן חובה עד י"ב- השנה) אני לומדת בבית ספר ניסוי בתפן. הניסוי שנערך שם דומה למדי לאלטרנטיבות שמעלה נוגה במאמר, ובאמת בשנים האחרונות אני תוהה לגבי טיב השיטה הזו.
לי השיטה הזאת היתה פשוט נפלאה בכתות היסודי- היתי (ועודני) ילדה סקרנית ויצירתית, ומאד נלהבת (כיום קצת פחות משום מה..). שיטת ההערכות היתה נהוגה אצלנו מכתה ב' או ג', כשתחילה התלמיד מעריך את עצמו (ולפעמים את המורה) ואז בפגישה עם ההורים המורה מגיש את ההערכה שלו. אני הייתי יוצאת מהפגישות האלה אם מגילות באורך הגלות ואגו גם משהו בסגנון, ומאד נהניתי ללמוד עד כתה ה' בערך בה החלו להיות לי בעיות חברתיות. (הפתרון לבעיה זו היה שבסוף כתה ו' קפצתי כתה לכתה ח', בה היו לי יותר חברים ואתגרים.) בכתה ח' נתקלתי לראשונה בדבר שנקרא מבחן, אבל אז היו מבחנים רק במתימטיקה. אני לא זוכרת אם קבלתי במבחן הזה 20 או 100, אבל רוב הציונים שלי היו בקיצוניויות האלה בהתאם למצבי הרוח שלי. וכך עברו להן שנות החטיבה, עם נוכחות של כ20% בשיעורים בעודי מורדת ובועטת במעט הממסדיות שאפשר ליחס לבית ספרי היקר ו/או להורי. ואז, או אז, הגיעה כתה י' ועמה הבגרויות.
מבחן ראשון בהסטוריה- 37. (מבחן חוזר באותו נושא-‏97.)
ומאז ממוצע 75 פחות או יותר. מבחנים דוקא הלכו לי די טוב מאז, (כמובן שיותר בנושאים המועדפים עלי, לא הסטוריה למשל) וגם כשלא- זה לא כלכך הפריע לי.

אני לא יודעת מה אפשר להסיק מהקטע הביוגרפי המשמים שלמעלה. לא יודעת אם זה עבד או לא. כשיצא לי להשוות עומס, יחס מהמורים וסבל עם תלמידי בתי ספר אחרים- הם התחננו לעבור לבצפר שלנו. כשהשויתי ממוצע ציוני בגרות כתתי עם כתות בבתי ספר אחרים- אצלנו הוא היה יותר גבוה בד"כ. (מדובר על מקצועות החובה) אבל אני בוחלת בשיטת הבגרויות, אז אני לא יודעת אם זה חיובי.

(המשך אולי יבוא, אני כותבת מבית-ספר ויש הסעות.)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים