 |
אכן אחת הטענות שאנשים שמנסים להוכיח את קדמותם של חיבורים ידועים כלשהם משתמשים היא הטענה שלא יעלה על הדעת שאנשים יציגו חיבור משלהם כפרי רוחו של מחבר קדמון כלשהוא וישקרו . אתה המוצא את זה לא רק אצל מחזירים בתשובה אלא גם אצל מחברים כמו אריך פון דניקן שנראה מספריו שהוא מאמין באמונה שלמה שמשה רבנו וחנוך אכן כתבו את הספרים המיוחסים להם.
זאת כמובן שטות גמורה : נהפוך הוא אם מישהו רצה בימי קדם והביניים שחיבורו יחשב יותר מסתם עוד חיבור של מישהו שמתיימר לדעת את סודות הקוסמוס , היה עליו להציג אותו כחיבור קדום של מישהו קדום וידוע. אז בניגוד לימינו הפירסום האישי לא היה חשוב למחברים ,ההתקבלות של טענותיהם הייתה החשובה.
ולמי שלא מאמין שיסתכל בספרים שמנמצאים היום בהמונים במדור הניו איג' בכל חנות ספרים של תקשורים עם "סת " או עם אלוהים בכבודו ובעצמו וכו' וכו' שבהם אנשים מיחסים טענות שונות לישויות ולאישים נכבדים כלשהם ,ובמבחינתם הם אינם "משקרים".
הדוגמה המודרנית הידועה ביותר היא זאת של קרלוס קסטנדה שעליו כבר כתבתי במקום אחר שהמציא תורות שלמות וכדי שיתקבלו היה עליו להציגן כפר בניגוד למרבית המקרים י רוחם של שאמאנים מקסיקניים. במקרה של קסטנדה יש כאן כישרון ספרותי ושורה של רעיונות מעניינים ביותר , כפיש שהיו למחבר הזוהר וזאת הסיבה מדוע למרות שידוע היטב שספריה אינם "אוטנטיים " הם התקבלו .
מן הסתם בעוד כמה דורות זה כבר יהיה עיקר אמונה של קבוצה כלשהיא שדון חואן היה היה אב האמיתי של התורות וקסטנדה רק הסופר שלו, כפי שקרה למשה דה ליאון. .
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש