 |
תודה לג.שמעון על הכתבה המעניינת. נהניתי מאד לקרוא בה. בכלל זו הפתעה משמחת לגלות אתר שנושבת בו רוח של דעת. במיוחד במציאות הוירטואלית העגומה למדי.
רציתי לבקש מכם התיחסות לשאלת החיים אחרי המוות.
רובנו,רוב בני האדם,חיים כיום במציאות שהיא פיזית בלבד. אברי החישה שלנו קולטים את העולם הפיזי בלבד. ולכן אנחנו בוחרים אחת מן הדרכים - או להאמין שמלבד אותו עולם פיזי לא קיים דבר. או להותיר את השאלה הזו פתוחה כשאלה שאין לנו כלים להתמודד איתה או להאמין שקיים עולם לא פיזי אבל שאינו שייך לרשות האדם ולכן אל לאדם לחקור לגביו ולתהות על קיומו וחוקיו (להלן המאמינים בדברי חכמי עבר..) ומה מקומכם? איפה אתם בוחרים להיות? כי זו הפכה להיות שאלה של בחירה בדיוק מאותו זמן שבו האמת, תהא אשר תהא, הפסיקה להיות נחלת העולם הזה ונותרה בעולם משלה. אבל האם אנחנו יכולים להרשות לעצמנו להותיר את השאלה הזו פתוחה? שאלת הקיום של הנפש לאחר המוות או לפני הלידה הופכת להיות שאלה בוערת על סדר היום של המדע עצמו. תראו מה קורה בתחום האתיקה הביוטכנולוגית. קראתי מאמר אחד באתר הזה על הנדסת מזון, אבל מה עם הנדסת בני אדם? מה המשמעות המוסרית של יצירת תינוקות מוזמנים עד לרמה של צבע עיניים (כחול כמובן- אדולף מחייך מקיברו, הלא כן?) אם האדם הוא ערימת מולקולות בלבד, הרי שהשאלה הופכת באמת להיות שאלה של חומר ולכן יש להשביח את החומר הזה ולשמר אותו ככל שניתן )וכבר עומלים על ייצור איברים להחלפה כשאלה שברשותנו יתבלו( אבל מה אם זה לא ככה? מה בדבר האפשרות השניה? והיה וקיימת מציאות שהיא מוסתרת מעינינו כפי שאנחנו עיוורים לגלי אור מסויימים בספקטרום. האם נוכל לפעול אז בעולם כפי שאנחנו פועלים כיום? וזה כולל את הדתיים והמאמינים- האם אפשר להסתפק היום באמונה? אם אכן יש קיום לאותם אלה שנתנו את נפשם,מהו? הוא קיים מן הסתם בעולם שיש לו חוקים אחרים מחוקי העולם הזה. חוקים שיש לחקור אותם כפי שחקרו את עולם הנפש בתחילת המאה שעברה כדי למצוא את חוקיו שלו, חוקים שחוקריהם סבלו בתחילה מיחס של זלזול וביטול מצד החברה המדעית עד שכבר לא היה ניתן לזלזל בתוצאות המחקר שלהם. משום שהוא ענה על צורך אנושי חי. האם לא הגיע הזמן להפנות באותו אופן את הזרקור אל עולם הרוח ולשאול את השאלות הללו לגביו? כי אם אכן קיים עולם רוח, הוא בדיוק המקום שבו שולטים חוקי הרוח ולא הבשר ולא האדמה. אי אפשר להשליך את המציאות הפיזית שבה אני תופס חלל מסוים שרק אני יכול לעמוד בו ולכן אני נלחם עליו, למציאות רוחית.כמו שלא יכול להפריע לי ששנינו נחשוב את אותה מחשבה. או שננסה לחלק ביננו את האויר שאנחנו נושמים.
מי שמדבר בשם המתים- צריך להתחיל להתייחס ברצינות לשאלות קיומם. ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו- לא את הקיים ולא את הנעלם.
לא באתי לתת תשובות. באתי לשאול שאלות. ומי שמוכן להגיב אליהן ישמח אותי מאד.
שבת שלום
פורטונה
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש