|
הרעיון לבטל את שיטת הציונים בלימוד, הוא ללא ספק רעיון מהפכני, וככזה הוא כבר גורם לי להסתייג ממנו. איני חושב שמומחי החינוך יוכלו להצביע על מקרה, ולו אחד שבו החלפתם של אורחות החינוך השמרניות בכל מיני "פטנטים" חדשניים מבית מדרשם, הביאו לשיפור ברמת התלמידים. בהרבה מקרים גרמו שינויי תפיסה אלה דווקא לנסיגה ברמת התלמידים, ובסופו של דבר לחזרה לשיטות הישנות, אחרי שגרמו לנזק ולירידת רמת הידע של התלמידים. אני חושב שיצא לי כבר להזכיר בעבר באייל את דעתי על כמה מהשיטות האלה. השיטות החדשניות בלימודי המתמטיקה והמדע, למשל, נהגו ע"י מדענים שהם עצמם עברו את "המטחנה" הרגילה של מערכת החינוך, ובהגיעם דרכה להישגיהם המדעיים, ולעולם המעניין שבתוכו הם שרויים, נזכרו בהתחלה המשעממת של לימודי 1+1=2 , ורצו לחסוך לתלמידים את המבוא האפור הזה, ולהקפיצם ישר לתוך החלק המעניין. לא נראה לי שהייתה הצלחה גדולה בניסיונות האלה. ידוע שבלימודי המדעים הישגיהם של התלמידים שלמדו במערכות החינוך השמרניות של מזרח אירופה גבוהים מאלה של תלמידי המערב, שבו יש נטייה לקבל שיטות חדשניות. ממה שאני מבין גם "שיטת הבדידים" בלימודי החשבון הבסיסיים עומדת לנפוח סופית את נפשה, וכן שיטת לימוד הקריאה ע"י תפיסת מלים שלמות. זה נכון שכך בסופו של דבר פועל מוחו של יודע קרוא, אך בכל זאת הסתבר שהניסיון לדלג על לימוד קריאת ההברות הנפרדות של כל מילה, הביא לנסיגה גדולה ולהאטה בקצב לימוד הקריאה ע"י התלמידים הצעירים. ובכלל ידוע שב"חדר" היהודי הצליח "המלמד" ללמד קריאה ילדים רכים מאד בשיטות הישנות במשך דורות. למה בכלל החליט מישהו שצריך לשנות שיטות שהוכיחו את עצמן שנים כה רבות ? אך נחזור לעניין הציונים. ישנו פזמון הומוריסטי מאד ישן עוד מהתקופה של טרם המדינה ותיאטרון המטאטא בשם "צ'יק צ'יק בום בום", ויש בו השורה הזאת: "התלמידים שלנו מאד עצובים. כי כבר עבור שבועיים, ואין שביתת מורים. אי אי זה לא טוב . . . וכו' ". כלומר, העניין הזה שבו ההליכה לבית הספר של תלמידים מבתים רגילים (ידוע לי שדווקא ילדים שבאים מבתים עניים וקשים, אוהבים ללכת לבית הספר), אינה בעיניהם "כיף", אלא כורח וחובה, וכל זמן שהייתם בו הם מייחלים לחופש, או שתבוא סוף סוף שביתת המורים, כנאמר בשיר הישן הנ"ל, הוא עניין מאד ותיק, שככל הנראה גם ישרור עוד שנים רבות. אני חושב גם שעצם הכורח להליכה למקום הזה מתוך חובה הוא חלק חינוכי חשוב בהכנה לחיים. (ברור שאסור לוותר גם על החלקים ה"כיפיים" בשעות היום האחרות). אז ללכת לבית הספר אנו מצליחים כך או אחרת להכריח את ילדינו, אך איך נכריח אותם גם לקלוט משהו בשבתם במקום הבלתי נעים בהגדרה הזה ? קשה לי לראות דרך אחרת מאשר מנגנון הציונים. בילדים ישנו יצר תחרותיות, והגיוני ששיטת הציונים תיתן להם איזו מוטיבציה גם לקלוט משהו בשבתם במקום המשמים הזה. נקודה זו לא הוזכרה כלל במאמר. (כך גם איני מאמין בכל מיני בתי הספר החדשניים והפתוחים. לדעתי בית ספר כזה גורם בסופו של דבר נזק לתלמידיו.) אבל במאמר מסופר על מחקרים שלפיהם דווקא היעדר ציונים מביא לתוצאות לימודיות יותר טובות. אני מוצא כאן את עצמי, בניגוד להטפותיי במשך שנים, מעדיף "היגיון" על מציאות מוכחת במחקרים. את הסתירה הזאת איישב בכך שאומר שאני מפקפק במהימנות של המחקרים האלה. כבר ראינו "מחקר" לפיו המחלה "איידס", אינה קיימת כלל, אלא מדובר בתופעות לוואי של תרופות הנגד, מחקר שנעשה ע"י אדם שקיבל לפני כן פרס נובל, וכבר ראינו כמה מחקרים לפיהם העישון בכלל תורם לבריאות. . . קראתי פעם דברים שכתב עזרה זוהר על מחקרים בעידן שבו הייתה מקובלת מתירנות מינית, לפיהם המתירנות הזאת מקטינה את האלימות בחברה. המחקרים האלה נעשו בחברה מסוימת באיזה אי שבו היה ידוע שיש מסורת של מתירנות מינית, ומחברת המחקר מצאה שרמת האלימות באי הזה פחותה. אחר כך כשהעידן הזה הסתיים, וחדל להיות אופנתי (בין השאר בגלל הופעת מחלת האיידס), נסעו "מדענים" לאותו אי ובדרך פלא גילו ששם דווקא רמת האלימות גבוהה מהממוצע . . . לכן, מחקרים, במיוחד בתחומי החינוך והחברה יהיו אמינים בעיניי רק אם לא יסתרו ע"י מחקרים אחרים במשך שנים רבות. אני מניח שחוקרי החינוך ומפתחי השיטות החדשות בחינוך, לא ישבעו נחת מדעותיי השמרניות, משום שדעותיי אלה מערערות את ההצדקה למקצועם, אך זו בעיה שלהם, ואין צורך להרוס את החינוך בגללה.
|
|