בתשובה לשלומית עזגד, 22/10/00 0:16
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בביקורי בגרמניה, וגם במפגשי עם גרמנים מחוץ לגרמניה, תקף אותי רושם מוזר: העם הזה, כך התרשמתי, (ויש לציין שאלו רשמים סובייקטיביים שלא בהכרח שווים הרבה) הוא, עד כמה שאפשר לעשות הכללות כאלו, הנורמלי ביותר בעולם. אנשים רגועים, פתוחים אבל לא דביקים, מנומסים אבל לא מרוחקים, סובלניים וסבלניים, ממושמעים אבל (הפלא ופלא) לא עד כדי כך, מסודרים אבל (חזיז ורעם) פחות מהסטראוטיפ, נדמה לי שפחות מהשוויצרים או מהאנגלים, למשל. טל סיפר בתגובתו על רכבות שאיחרו קשות - אני לא הייתי מופתע. סיפור יותר ספציפי, ואני לא בטוח שמשמעותי: יצא לי פעם לשמוע כמה תרמילאים (מהתפוצות) מקטרים על מבקרי הכרטיסים ברכבות שנסעו בהם. אותם תרמילאים חפצו להניח את רגליהם העייפות על המושבים (הריקים) מולם, והמבקרים הורידו את רגליהם בגסות. הסיפורים האלו עסקו באיטליה ויוון. בגרמניה ראיתי לעתים קרובות אנשים (מקומיים) מניחים רגליים ונעליים על המושבים, ללא תגובה מצד הכרטיסנים. לעתים נדמה היה שהכרטיסן מביט באי-נוחות, מתלבט רגע אם להעיר - ומחליט שלא. מה קורה כאן, שאלתי את עצמי. מה פשר הנורמליות הזו, של אותו העם שחולל את אושוויץ? באיזו זכות? האם *מותר* להם בכלל להיות נורמליים? יש לי השערה (מר מאן הנכבד - מה דעתך?), לפיה התקופה הנאצית היא *הסיבה* למנטליות הזו (בהנחה שהיא אכן קיימת, ולא בדיתי אותה מדמיוני). ליתר דיוק, סיומה של התקופה הנאצית. יש לזכור כי מצדה השני של טראומת ההשמדה שעבר העם היהודי, ניצבת טראומה מסוג אחר שעבר העם הגרמני, שאין דומה לה בהיסטוריה - ההכרה שנחתה עליהם לפתע שהם ביצעו את הפשע האיום בהיסטוריה. היום מדובר על עם שלם שחי עם הידיעה שהוא, הוריו וסביו חוללו את אושוויץ. ועם מערכת חינוך שמנסה (ומן הסתם מתחבטת ללא הרף כיצד) להתמודד עם העבר הזה. מן הסתם, הם מודעים לקשר שמקובל לעשות בין הנאציזם לבין הסדר, המשמעת והחובה הגרמניים. הייתכן כי קם שם דור, שכתגובת נגד אומר - אני לא אהיה כל כך מסודר, כל כך ממושמע? הייתכן כי אותו כרטיסן ברכבת רוצה להעיר לצעיר הפוחח ששם את רגליו על הריפוד - ואז נזכר במה שחוללה הצייתנות הגרמנית, ומבליג? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מר ניר הנכבד, כפי ששמת בוודאי לב, בחרתי בשלב הראשוני של התפתחות הדיון שלא להגיב, ולו מפאת היותי צד בסיפור - אך ומאחר ופנית ישירות לדעתי, אנסה להגיב בקצרה; בראש ובראשונה עלי לקבוע חד משמעית כי רובה המכריע של אוכלוסיית גרמניה המאוחדת אינו סובל כלל וכלל מטראומה כלשהי, ובוודאי שאינו סובל מטראומת שואה. בפירוש לא. אולי לכל היותר מהרגשת אי נעימות ותו לא. הגרמנים הינם מסודרים ומדוייקים, ואף בהופעה 'זרוקה' ו/או 'מהפכנית' יקפידו הללו בראש ובראשונה על הופעתם האסתטית ה'מרדנית' למשעי, אשר במסגרתה יקיימו ללא רבב את הריטואל התפקיד המוטל עליהם, מעצם בחירתם בו. רגש הצער והחמלה, אותו מביעים ומציגים חוגים גרמניים שונים ביחסם אל שואת היהודים והיהדות, דומה לרגש אותו הללו מביעים כלפי זני חיות בטבע השרויות בסכנת הכחדה. בשום פנים ואופן אין לדבר על רגש אשמה. מערכת החינוך הגרמנית מנסה, בקשיים רבים ועצומים, להשריש את מושג האחראיות - האחראיות כלפי מדינת ישראל ויהודי העולם על רקע מאורעות מלחה"ע השנייה - אך יש לשער שגם מושג רופף זה ייעלם וייתנדף בדורות הבאים. מר הרטוגזון בחר כמספר וכאדם לעמוד על מספר הבדלים עקרוניים ומהותיים בין ישראל לגרמניה אשר נקרו בדרכו - ועל כך יצא קצפם של משתתפים שונים בדיון, אשר טרחו להוקיעו ולהעמידו באור מגוחך ונלעג. עליי לציין ביבושת כי מר הרטוגזון בחר אכן לתאר את הדברים לאשורם, לפחות מנקודת מבט גרמנית. ההבדלים בין התרבות היהודית לתרבות הגרמנית הינם מהותיים בהחלט, ובעבר הזכרתי לא פעם את המתח ומאבק הערכים המתקיים לו בין קבוצת התרבות היהודו-קלוויניסטית לקבוצת התרבות הגרמנו-לותראנית, נושא אשר מן הסתם מחייב מצידי מאמר ערוך ושלם, ולאו דווקא תגובה ספוראדית זו או אחרת. מעניין לציין כי אף האמביוולנטיות, אותה הצניע מר הרטוגזון בין השורות כלפי סך התופעה - נעלמה מעיניהם של רבים. לכשעצמי אינני מתפלא כלל על תגובות לא מחמיאות אלו. במחקרים שונים אשר נערכו לא מכבר באוניברסיטת תל אביב דווחו למעלה משני שליש מהמשתתפים הישראלים היהודים השונים על יחס שלילי מכוון מצידם כלפי גרמניה והגרמנים. על משתתפי דיון נכבד זה לעמוד מראש על המתח התמידי השרוי בין תפיסות עולם שונות אלו. דומה כי סימביוזה בין השניים קשה ואף אינה אפשרית, ולו מפאת היותן של שתי תרבויות אלו קוטביות ודיאמנטראליות האחת כלפי השנייה. בברכה א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו מוכן להגיד לי מה זה הדיאמנטראלי הזה שאתה והרטוגזון מדברים עליו כל הזמן? אני אישית פתחתי מילון, והמילה היחידה שמצאתי הייתה "דיאמטרי" שמשמעותה "היפוך מוחלט". על מה אתם מדברים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דובי, המדובר באותה מילה, הנגזרת מהמילה היוונית diametros. אם איני טועה, ניתן בעברית לומר 'דיאמנטרי' ו/או 'דיאמנטראלי'. בכל מיקרה הפירוש שרשמת הוא הוא הנכון. שלך אלכס |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |