 |
|
 |
||
|
||||
 |
כשונא פרסומות מוצהר, המשתדל לאחר לסרטים בקולנוע (כן, זה אני שנכנס תמיד בחושך ומסתיר לכם את הקרדיטים של הפתיחה) כדי להפסיד את הפרסומות, מחליף תחנה ברדיו ברגע שמתחילה פרסומת ומחרים מוצרים עם פרסומות מעצבנות במיוחד (למשל מילקי, Yes, ספרינג, תפוזינה ועוד) גיליתי את הפתרון הכמעט מושלם לבעית הפרסומות בטלויזיה. בכל שלט רחוק של כל טלויזיה יש כפתור שנקרא Mute, לטובת אלו שעדיין לא גילו אותו, מצויר עליו רמקול מחוק בX. באורח פלא מייד לאחר הלחיצה על כפתור זה משתתקות הפרסומות ומפסיקות לעצבן אותי. ובקשר לפרסומות באינטרנט, על שלטי חוצות ושאר אמצעים חזותיים אלמים, אתם בטוחים שיש דבר כזה? כנראה שיכולת ההתעלמות שלי השתפרה מאוד עם השנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה לא רואה פרסומות, לא מקשיב להן בטלוויזיה או ברדיו ומאחר להן בסרטים - איך אתה יודע שלמילקי, Yes, ספרינג ותפוזינה (רשימה ארוכה למדי) יש פרסומות מעצבנות במיוחד? ויותר חשוב - מה שמפריע לך בפרסומות בטלוויזיה זה הפרסומות עצמן? כי לי, ולמרבית האנשים, מה שמפריע הוא שהן קוטעות את הרצף, מפריעות לי בצפייה, או, במקרה הטוב, מכריחות אותי להריץ קדימה בקלטת. ממש לא מזיזות הפרסומות עצמן - חלקן אפילו די משעשעות או נעימות לעין, זאת העובדה שהן תקועות לי במשך חמש דקות באמצע פרק שמפריעה לי. מה מפריע *לך* בהן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לצערי הרב, למרות מאמצי, אני בכל זאת נחשף לצרה הזאת ששמה פרסומת. בשנים האחרונות הפרסומות בקולנוע עוברות את גבול 15 הדקות, אבל לא תמיד, כך שאם אני לא רוצה להפסיד את תחילת הסרט (רק בשבוע שעבר החמצתי כמעט 10 דקות מתחילת הסרט "טיטוס" עקב מיעוט הפרסומות) אני נאלץ להשלים עם פרסומת או שתיים. מאחר וגם לחברי, למשפחתי ולחיות אחרות יש טלויזיה ויוצא לי מדי פעם להתארח בסלונם כשזאת עובדת במלוא הווליום, אני נאלץ לצפות בתועבות האמורות. עם זאת, התגובה שלי נועדה לא לאוהבי הפרסומות אלא לשונאיהן, שכן אין לי שום בעיה עם קיומן של פרסומות. ברור לי שקיומן נחוץ למימון כל הדברים הטובים שנזכרו בדיון זה, ולאלו שמתרעמים על איכותן, תוכנן, רמתן או עצם קיומן, יש פתרון פשוט ואין צורך להתרגז כל כך. לטעמי, הפסקה במהלך סרט (להבדיל ממהדורת חדשות, סדרת טלויזיה או תכנית ארוח) היא פחות מעצבנת שכן היא נותנת אפשרות ללכת לשרותים, להביא נישנוש מהמטבח, לנהל דיון קצר על הסרט אותו רואים או סתם להחליט שאולי הסרט בעצם לא כזה מענין ולהחליף ערוץ. כמובן שהייתי שמח אם תכיפות ומשך הפרסומות היו יורדים ואם משבצי הפרסומות היו בוחרים להם מקומות יותר ראויים להפסקה כנ"ל, אבל אני יכול לחיות עם המצב הנוכחי. פרסומת במהלך תוכנית קצרה של 30 דקות היא כבר יותר מעצבנת, אבל שוב, לא בגלל זה אני אעלה על בריקאדות. מה מפריע לי בפרסומות? הסקסיזם הבוטה והמעליב (כן, מעליב אותי כגבר), ההתנשאות מעל תרבויות אחרות ושימוש בסטריאוטיפים, (הסינים עובדים בידיים בשדות האורז ולא יודעים אנגלית, הכושים רק שומעים ראפ, וההודים הולכים על גחלים או גונבים קולה) הצעקנות, (בארץ?!!!) וטיפוח הגישה "לא להיות פראיר", (ושוב, בארץ?!!!). תסתכל בפרסומות בלי פס הקול ותראה, נשים מבשלות במטבח ודואגות לילדים, גברים בישיבות חשובות או נוהגים במכוניות חדשות, אין ערבים, אין אתיופים, אין רוסים, (חוץ מהפרסומת ל"וסטי") אין חרדים (הם לא רואים טלויזיה) דתיים רק ב"צו פיוס" או בפרסומת של חברת בניה שמוכרת רק לציבור "דתי-לאומי" בקיצור, עולם מושלם לגברים יהודים חילונים ילידי הארץ. כן, מה שמפריע לי בפרסומות זה הפרסומות עצמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, יש את הכפתור הזה בשלט של הטלוויזיה. אפשר ללחוץ עליו. אפשר גם להימנע מקריאת עיתונים. לנתק את הטלפון כתרופה מונעת למטחי 'טלמרקטינג', ולהסתכל רק על הכביש כשנוהגים. אפשר גם לעבור לגור בכפר נחמד במוזמביק. לא זה העניין. אחד המגיבים הנכבדים למעלה שאל איך ייראה העולם בלי פרסומות, ואיך יידעו אנשים על מוצרים חדשים. כוונת המאמר לא (חוזר לא) היתה שיש לנקות את העולם מתופעת הפירסום. הכוונה היתה להצביע על מגמה מסויימת. נדמה שאין ויכוח על כך, שאחד השינויים שעבר על עולם הפירסום הוא יתר תוקפנות והרבה יותר נפח באופן כללי. ייתכן, רק ייתכן, שהמשך של המגמה הזאת יילך לכיוון של מה שנקרא פירסומת סמויה, ומשם - בהנחה שזה לא לגמרי פרנואידי - להעברת מסרים סמויים בכלל, באמצעים כאלה ואחרים. אז כמובן, כאשר מוצר מומצא/מפותח אי שם בעולם, אין סיבה שהציבור לא ישמע עליו (וגם ישמע שוב, ויראה, ושוב יראה, ויקרא על). ובוודאי שלא כל מודעה בעיתון או באנר של אינץ' על המסך (אגב, עניין הפירסום באינטרנט קצת זניח כי הרבה פחות אנשים נחשפים אליו) הם אויבי הציבור. אבל מכאן ועד למתקפה כוללת, נחושה להפליא, משוכללת, המרחק אמור (היה) להיות גדול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וזו הייתה כבר הערה ששיעשעה אותי, כיוון שידוע לי באופן וודאי על פרסומת פלאש אחת, פופולארית למדי, ובה מתחבאים מסרים מיניים רבים, בדיוק כמו בפרסומת הצ'יפס המפורסמת. בטלוויזיה, עקב הסיכוי הגדול להיתפס אולי עדיין לא, אבל באינטרנט? חופשי על הבאר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |