בתשובה להאייל האלמוני, 11/12/02 22:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המ... כרגע מבחינת יוסי ביילין, יש לו בחירה בין אי-התמודדות (כי מאוחר מדי להקים מפלגה עכשיו, אא''ט ההרשמה נגמרה) לבין ניסיון להשפיע ממרץ, ואני מעריך שהוא בחר באפשרות השניה. ככה זה, לפעמים צריך לבחור בין רע לגרוע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתוך ים המלל המשעמם של תכנית "פוליטיקה" בערוץ הראשון אמש, בלטה הודעה קצרה מפיו של יוסי שריד, שכמעט נבלעה בתוך סערת הצריחות: ובכן יוסי שריד לא מאמין היום במשא ומתן עם הפלשתינים. הוא בעד פרוק כל ההתנחלויות ויציאה חד צדדית מכל "השטחים", והגנה על עצמנו מתוך גבולות 67. הכנסתי את תגובתי זו דווקא לכאן, משום שאם מתעקשים להתבונן בכל מעשה ואמירה פוליטית דרך המשקפיים המוזרות והמעוותות של "מתבדלים - משתלבים", הרי מתגלה, לכאורה, מדבריו אלה של יוסי שריד שהוא שייך בעצם למחנה "המתבדלים", בניגוד לסיווג שאתה נותן לו. אבל דבריו אלה של שריד ראויים, לדעתי, לבחינה עמוקה יותר, תוך הסתכלות מבעד למשקפים "קונבנציונאליות". בעצם, מסתבר מהם שלשמאל, נושא דגל "הפתרון המדיני", אין היום שום דבר "מדיני" להציע. המהלך של יוסי שריד משאיר, גם לפי ההבנה שלו, את הסכסוך בעינו, ולפי כל היגיון סביר, תכליתו היחידה היא ליצור מצב שבו, מבחינה טכנית יהיה לנו יותר קל להגן על עצמנו. ואם אלה הם פני הדברים, בעצם מכניס עצמו יוסי שריד, באין לו שום דבר מדיני להציע, לנעליו של יועץ צבאי, ומציע הצעה טכנית שלדעתו תאפשר לנו לקיים את מלחמת ההגנה שאנו נתונים בה בצורה מוצלחת יותר. במאמר "גנרלים כפוליטיקאים" ניסיתי לסקור את הניסיון הישראלי במינוי גנרלים למובילים מדיניים, ומסקנתי הייתה שממש כולם הפכו בתפקידם החדש למדינאים כושלים וחסרי מעוף. נראה לי שהכלל הזה נכון גם בניסוחו ההפוך. העצה הצבאית (שהפכה היום לפופולארית), שמציע לנו שריד היא הצעה כושלת. על ההפרדות החד צדדיות חזרתי וכתבתי כאן רבות, ואיני רוצה כרגע לשוב ולהתעמק בכך, אלא רק להזכיר שנוכחותנו ב"שטחים" נוצרה בכלל לא בגלל סיבות אידיאולוגיות אלא דווקא בגלל סיבות צבאיות. דווקא בגלל חוסר היכולת להתגונן מתוך גבולות 67 הגענו לשם. זה נכון שהיום מדובר באויב שונה ובאמצעים שונים, אך הכלל: אם אתה במלחמה נהל אותה על אדמת האויב, נכון היום לדעתי, בדיוק כפי שהיה אז. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו תועלת צבאית צומחת למדינת ישראל מהישוב היהודי בקרית ארבע או בתוך הקסבה של חברון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישיבה בעיר האבות יש לה, בעיניי, ערך מעבר לערך הביטחוני, אך בעקיפין היא משרתת גם את הצורך הביטחוני. אם מוסכם, ששליטה צבאית בשטחי יש"ע, ובמיוחד בשומרון ויהודה יש לה ערך בטחוני ענקי, אז גם הקמת ישובים שם היא צורך, שכן אי אפשר לקיים לאורך זמן מצב שבו מדינה מסוימת מחזיקה צבא במדינה אחרת כדי להגן על עצמה מהמדינה הזאת. כדי להחזיק שם כוחות צבא צריך לראות במקום הזה חלק מהמדינה. במקרה שלנו נימוקים כ "עיר האבות" עוזרים לשכנע לא רק את עצמנו (וזה גם חשוב), אלא גם גורמים חיצוניים (כמו קבוצות ענקיות של נוצרים בארצות הברית), בקשר שלנו עם חבלי הארץ הזאת. ואגב, האם לא ברורה *דווקא היום* החשיבות של הישיבה בתוך הקסבה של חברון ? במקרה הזה החשיבות היא מאד ישירה וברורה. אנחנו בתוך הקסבה רק בגלל סיבות בטחוניות, ולא רק כדי להגן על יושבי חברון וקריית ארבע אלא גם על יושבי ירושלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הויכוח הוא על דרך צבאית בלבד. לדעתי אם היו מפנים את תושבי חברון היהודים, משקיעים את הכוח הצבאי שיושב כיום בחברון, בהגנה על קו התפר בירושלים. מצבם של תושבי ירושלים וחברון היה הרבה יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהעובדות חולקות על דעתך. הישיבה בתוך הערים הפלשתיניות מביאה כמעט כל לילה לתפיסת מחבלים מתאבדים שהיו בדרכם להתפוצץ בתוכנו. הישיבה הזאת היא בדיוק זאת ששומרת על רמת פיגועים נמוכה יחסית. לעומת זה, תסתכל על מה שקורה ברפיח. יש שם גדר מה זה חכמה בגבול מצריים (אבל המצרים בצד השני של הגדר לא משתפים פעולה עמנו), ובכל זאת מזה כמה שנים אין אנו מצליחים להתמודד עם בעית המנהרות שנהרסות ונבנות מחדש ללא הרף, כשברקע כל מיני הצעות של הצפת האזור במי ים, בניית חומות פלדה וכדומה. מדובר בקטע מאד קצר ובכל זאת הבעיות כה רבות. גדר על גבול מפותל ביהודה ושומרון ב"קו התפר", כשכוחותינו רק בצד אחד, ההיגיון אומר שתיצור בעיות הרבה יותר גדולות. דעה דומה הביע גם מומחה צבאי שהוא איש שמאל: מאיר פעיל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רק יכול לשער שכל אותם פיגועים שמסוכלים היום בתוך האוכלוסיה הפלסטינאית היו יכולים להיות מסוכלים בתוך מתחם התפר שהיה נבנה בין ישראל והרשות. למעשה הדוגמא של עזה מלמדת (עד עכשיו לפחות) שניתן לעצור באחוזים גבוהים את הטרור הפלסטינאי כשרוצים.מצבם של תושבי שדרות וסך הפגיעות בנפש בהם, הרבה יותר טוב ממצבם של תושבי ירושלים וחדרה. ברפיח הגדר כנראה כן עובדת,זה אינו פתרון קסם של מאה אחוז אבל העובדה שהאמל''ח שמפעילים הפלסטנאים הוא פרימטבי יחסית ורובו מתוצרת מקומית, אלולי הגדר כבר מה שהיה נוחת בשדרות היה בעל מקדם סיכון אחר לגמרי. חוסר יכולת לחצוץ בין ישראל לבין הרשות תוך השראת העורף הישראלי חשוף לגמרי לפעולות טרור פלסטינאיות ותוך התעקשות על קיום עורף אזרחי בתוך אזורי העימות עם הפלסטינאים הוא מה שמאפשר את התמשכות מלחמת ההתשה הנוכחית.במידה רבה ישראל נלחמת בטרור אם יד וחצי קשורה בשל המדיניות של ארץ ישראל השלמה, שפרדוקסלית גם מונעת ממנה להכריע את המלחמה הנוכחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר הסברתי את ההבדל בין הגדר בעזה שבה כוחותינו נמצאים משני צדיה, ושנמצאת מרוחקת יחסית מישוב צפוף ובין הגדר המתוכננת ביו''ש שמשולבת עם ''הפרדה'', כלומר עם המצאותנו מצדה האחד. בכל זאת, לא מזמן היה מקרה שבו הצליח מחבל מתאבד לעבור אותה ובנס התגלה סמוך לקבוץ מגן ושם חוסל ע''י טנק שדרס אותו. לעומת זה הגדר ברפיח בפרוש לא עובדת, והפלשתינית מצליחים להעביר דרך מנהרות את כל מה שהמצרים מאשרים להם להעביר, כמו למשל את חמרי הנפץ התקניים שבעזרת הם פוצצו כמה טנקי מרכבה וגרמו לאבידות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי נוסיף כדוגמאות ליעילות הגדר ''החכמה'' את שני המקרים במכורה ובחמרה, שבהם הצליח מחבל בודד לחדור אותה, להיכנס לתוך בתים ולגרום למספר הרוגים (מבחינתם הצלחה גדולה יותר מזו שהייתה להם לאחרונה בקרון הבלתי מגודר בחברון.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קצת עובדות מזכרוני הקלוקל: קיבוץ נירעם נמצא בערך 400-500 מטר מן הגדר של הרצועה כפר עזה נמצא קילומטר קילומטר וחצי מן הגדר.ככה שקצת קשה לטעון שהגדר בעזה מרוחקת ממקומות ישוב.לדעתי גם המרחק בין הגדר לשדרות לא עולה על שלושה קילומטר. מן הכתבה הזאת בYNET עולה שאחד המטענים שהופעלו נגד המרכבות היה מאולתר לא כתוב שום דבר על חומר הנפץ אבל אני מאוד מסופק אם כולו היה תיקני. קצת קשה לי להאמין שפקיד המכס המצרי שעומד לפני כל תעלה ברפיח מאשר חומר נפץ תיקני ולא מאשר (אפילו בעד תגמול יפה) להעביר מוקשים נגד טנקים. הטענה שלי שמרחב תפר הוא לא פיתרון מוחלט כמו שכיבוש מחודש של השטח אינו פיתרון מוחלט. אלא שניתן להגיע לאותם אחוזי שחיקה (כמות נפגעים ישראלים) בשני האופנים (כבוש מחודש מול מרחב תפר) של נהול הסכסוך עם הפלסטינאים. אם מדינת ישראל היתה מוכנה לפנות את הישובים ביש"ע, ולפרוס מחדש את צבאה בשטחים, בשלב הראשון מתוך שיקולים ביטחוניים בלבד. היא יכלה גם להכריע את הסכסוך הנוכחי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |