|
||||
|
||||
כל הצורך ב"דרכים אחרות" היה נחסך אילולא התעקש סימנטק ת"א להקרין את הסרט. כפי שציינת אין דרך למנוע את הקרנת הסרט בחו"ל. ככל הנראה, הפסילה הצנזוריאלית (שבודאי לא תעמוד במבחן בג"צ) רק תשחק לידיו של באכרי ותיצור הילה מיותרת לו ולסרטו (שיתכן שבלעדיה היה הסרט שוקע בתהום הנשיה כמו אלפי סרטים תיעודיים אחרים). לכאורה הפתרון הנבון הוא לא לעשות דבר ולאפשר לכוחות השוק (קרי: המפיצים המסחריים ובעלי בתי הקולנוע) לקבוע את עתידו של הסרט. קשה להניח שיש בארץ ביקוש מסחרי לסרט מעין זה ומישהו יהיה מוכן להקרינו על חשבונו לאורך זמן. הבעיה שאלון גרבוז מנהל הסינמטק נחוש "לשבור את השוק" -הוא יכול להקרינו במשך חודשים באולם כמעט ריק. למרות שהמדובר במוסד ציבורי מסובסד מאסיבית הוא מתנהג (ולא בפעם הראשונה) כאילו יש לו קולנוע פרטי באמצעותו יוכל לקדם בכספי משלם המסים את סדר היום הפרטי שלו. |
|
||||
|
||||
שההקרנה תהיה מלאה פעם אחר פעם. קהל הצופים הפוטנציאלי של הסרט עומד לא רק על ערביי ישראל (או שהם לא נחשבים?) אלא גם, בערך, על כל מצביע של מרצ, שאולי לא יקבל כל טענה בסרט כתורה מסיני, אבל חייב לראות אותו כדי לשפוט (בניגוד לרובכם). |
|
||||
|
||||
כך כותב אלון גרבוז מנהל סינמטק ת"א http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2820780,00.h... במכתב לח"כ הנדל. נראה כי גרבוז פועל במרץ לאשר את מה שכתבתי לפני כמעט שנה ב תגובה 112315 השאלה היא האם מדובר במספר ספור של הקרנות (ואולי דיון על הסרט בעקבותיהם) או בהעמדת אולם הסינמטק לרשותו של באכרי למשך חודשים כדי שיוכל לשווק ללא הפרעה את מרכולתו - "סרט על כמיהה לשלום" |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |