|
||||
|
||||
ברוך שובך! האמת שמבחינה מסוימת לשמאל דווקא היה אינטרס שביבי ינצח. סביר מאוד להניח שבהתמודדות בין פואד או מצנע לביבי, העבודה הייתה מרוויחה כמה מנדטים מהקולות שצפים בין העבודה לליכוד (בינתיים מצנע עם האסטרטגיה הדבילית שלו1, הצליח לגנוב איזה 2 מנדטים למר"צ. באמת כל הכבוד), אבל מצד שני, בגלל שהפרימרייס בליכוד לא היו התמודדות על ראשות הליכוד, אלא בעצם התמודדות על ראשות הממשלה2, אז אפשר גם להבין את מי שהעדיף שם את שרון. אני באופן אישי לא מוצא איזה הבדל משמעותי בין שניהם, ככה שההבדל היחידי מבחינתי הוא האפקט הפסיכולוגי של השימחה לאיד. אני חושב שאף פעם לא ימאס לי לראות את ביבי מפסיד, אבל זאת באמת שמחת עניים. 1 נסיגה חד צדדית זאת דווקא אסטרטגיה טובה, זה גם נכון מספיק וגם פופוליסטי מספיק, אבל צריך לדעת איך למכור את זה. והקטע הזה של לדבר עם ערפאת? כאילו בסדר אין לי בעיה. תנסה להידבר גם עם ערפאת אחרי שתבחר (עלק), אבל למה להזכיר את זה בתעמולת בחירות? 2 כן זה עצוב, אני יודע. |
|
||||
|
||||
תודה!1 סליחה על העיכוב בתגובה. זה כבר לא משנה אם יהיו לליכוד 38 או 40 מנדטים,2ראש הממשלה הוא ראש הליכוד וצריך זכרון קצר כדי להגיד שאין הבדל בין ביבי לשרון. לדעתי מבחינה פנימית לחברה הישראלית ביבי הוא כ ו ח מ פ ר ק חסר רסן. 1חזרתי בגרסת אולטרא-לייט,קצת כמו שכ"ג,רק בלי פיזיקה קוונטית. לא שירדן ניר לא נחמד,וכשהוא כותב על מוזיקה הוא אפילו קומוניקטיבי :) 2אולי כן, כי דווקא יהיה מעניין עם פנינה רוזנבלום בכנסת. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |