בתשובה לברקת, 01/12/02 13:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו דווקא לא נראית לי שאלה קשה במיוחד, לא כמו שאלת ערמת החול... הנה טיוטה לתשובה: זו לא דיכוטומיה, אלא סקאלה. או אולי מוטב, מדרון (כמו זה החלקלק מדיוני המוסר). רק שהיסטורית, אני לא בטוח שהיו בו יותר מדי מדרגות. מהמעט מאוד שאני יודע ומבין באמנות פלסטית, המדרגות היחידות שעולות לי בראש הן הקולאז'ים של פיקאסו, והקומפוזיציות של קנדינסקי. (עכשיו אני הולך לעשות מעצמי צחוק. זכרוּני, מקטרגי האמנות הקונספטואלית, נשכבתי בשבילכם על הגדר :-) דוגמה לקולאז'ים, עד כמה שאני זוכר - כמה חפצים שפיקאסו אסף במגרש הגרוטאות, והדביק על קרטון כך שביחד הם יזכירו צורה של גיטרה. זה קצת יותר מ"הקו והעיגול", א. כי זה היה חלוצי (כמו המזרקה של דישאן) ו-ב. כי אפשר להתפעל מכך שאוסף של חפצים בזויים הופך להיות דומה לגיטרה. זה לא הרבה יותר מ"הקו והעיגול", כי מה שכתבתי ב-ב', נדמה לי שרובנו עשינו בגן הילדים (ואולי זה רק מאז פיקאסו?), וכי עיקר המסר כאן, עד כמה שאני מבין, הוא השימוש בחפצים בזויים: אמנות קונספטואלית. הקומפוזיציות של קנדינסקי: הן קיבלו מעמד קנוני, וזה די חילחל ל"עמך", שמתפעל מהם בהמוניו במוזיאונים. אפשר להנות קצת מהצבעים והאסוציאיציות, אבל (רבאק) האם יש כאן *הרבה* ערך מעבר לקונספציה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הקומפוזיציות של קנדינסקי אכן היו בעיקרן ניסיונות שלו בחיבורי צבעים וצורות, ולא יותר. הן נעימות לעין, כן. בזמנו היה אפשר להגיד שיש בהן אמירה, ולו בגלל החדשנות הצורנית, אבל השפה שלהן יותר "עיצובית" מאשר "אמנותית". לגבי הגיטרה של פיקאסו - האם התכוונת לזה? מדובר בקולאז' (שהרכיבים שלו הם רדי מייד). אבל זה לא אוסף של חפצים בזויים. פיקאסו וחבריו ערכו הרבה ניסיונות בחומרים, צבעים וצורות - בעיקר מהצד הקוביסטי. התיאוריה שלהם אמרה שניתן להסתכל על כל חפץ - ובעיקר, כל אורגניזם/דמות - כעל אוסף של צורות גיאומטריות. התקופה הזו אצל פיקאסו התבטאה בעיקר ב"עלמות מאביניון" - ציור שנכנס לקאנון זה מכבר - שהוא ציור קוביסטי בעיקרו. לכן, אם אתה משמיץ את קולאז' הגיטרה, זה כמו להשמיץ את הניסוי מספר 156 של תומס אדיסון - בהנחה שהוא מצא את הטונגסטן בניסוי מספר 171. (טוב, אומנם "העלמות" היה 7 שנים לפני הגיטרה. אבל העיקרון הוא עיקרון הניסוי). וכל הקשיים האלה שאני מערימה לא אומרים שטענת המדרון החלקלק שלך לא מעניינת. _________ שאלו אותי מה 10 לביבות ביום עושות לגוף האדם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה 10 לביבות ביום עושות לגוף האדם? (דובי, משת"פ) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה: אני לא יודעת, אבל הנה באה האחת עשרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, קולאז' הגיטרה הוא רק אטיוד? אם כך, אז אולי באמת הוא לא צריך להיות בכלל מושא לשיפוט. והסיבה היחידה לתלות אותו במוזיאונים היא העניין ההיסטורי שנוצר בפיקאסו, לאור יצירות המופת שלו (כמו, אכן, העלמות מאביניון). האם כך גם ראה אותו פיקאסו? באיזה שלב בהיסטוריה שלו הגיעו הקולאז'ים האלו למוזיאונים? (כמובן שלכל זה אין דבר וחצי דבר עם הקו והעיגול, שתלויים במוזיאונים כיצירות שלמות ובשלות של יוצריהן.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אטיוד? לא בדיוק, כי כשזה אטיוד של פיקאסו, זו אמנות :-) הקוביזם כולו החל כתרגיל אמנותי של פיקאסו וז'ורז' בראק, שאחר כך התפשט הלאה. אל תשכח שמדובר היה ביצירה חדשנית - איש לא חשב לתאר כך גיטרה מעולם לפני כן. הקולאז' הקוביסטי הזה, שהיום כל ילד בגן עושה, שמפרק עצם מוכר לצורות בסיסיות, היה אז קפיצה מחשבתית של ממש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה משהו שאני רוצה לוודא: לפני פיקאסו ילדי הגן לא בנו חנוכיות מבלוטים או פקקים? דחלילים לא נעשו ממקל של מטאטא עם דלי בתור ראש? ואללה, איזה מזל שנולדתי בזמן הנכון ולא הייתי צריך לפסל בשיש עם פטיש ואזמל בגן עליזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת? שאלה טובה. אני לא חושבת שחינוך ליצירתיות בגיל הרך היה על דגלן של גננות 1 בתחילת המאה שעברה. בדרך כלל התרכזו בשאלה, האם לכפות את הילד הבוכה או לתת לו פליק על היד, שלא ייצא מפונק. 1 וגם המושגים "גן" ו"פעוטון" התפתחו בהדרגה. קודם זה היה או מינקת או בית יתומים, לא? :-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם השוט הישן והטוב? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |