|
||||
|
||||
גליל + ואדי ערה - אפריד לתגובה אחרת עקב האורך. באשר לצפון הנגב, אפשר להתחיל בגיבוש הסכמים עם האוכלוסייה הבדווית. היום יש 7 עיירות, אף אחת מהן לא סיפור הצלחה, ועוד שלושה יישובים בהליכי אישור מתקדמים. זאת מול סדר גודל של כמה עשרות יישובים מאולתרים של האוכלוסייה הבדווית, שיוצרים תמונת מצב חמורה ביותר מבחינה דמוגרפית ומבחינה סביבתית. מול אזור התעשייה הכימית ברמת חובב חיה אוכלוסייה בדווית בתנאים סביבתיים מהגרועים ביותר בישראל. גם ליד המזבלה של דימונה, או מאחורי אזור התעשייה של ערד, לדוגמא. יש לגבש, בשיתוף האוכלוסייה הבדווית, הכרה חוקית בסדר גודל של 10-15 יישובים בדוויים חדשים, לעמוד על כך שכל יישוב כזה יחליף את הסלאמס הקיים, ולהתחייב לפיתוח אזורי תעשייה משותפים למספר יישובים. המצב בו היישובים הבדוויים הקיימים נטולי תעסוקה, הפך אותם למוקדי פשיעה, גביית דמי חסות והברחות סמים ועובדים זרים. במקביל, יש לנקוט יד קשה כנגד תופעות הפשיעה, ולנתב בכך את האוכלוסייה למקורות פרנסה חוקיים. הדבר יחייב פעילות רצינית לסגירת גבול מצרים בפני הברחות, ייתכן בסיוע מחסומי פתע ומארבים על הכבישים בהר הנגב. לאור נכונות צה"ל כבר לפני כמה שנים לפנות את שדה התעופה הצבאי בתל מלחתה ("נבטים"), יש להשתמש בשדה זה - 20 ק"מ מזרחית לבאר-שבע - כשדה התעופה הבינלאומי השני של מדינת ישראל, עם חיבור מסילתי קצר (5 ק"מ) למסילה הקיימת באר-שבע - דימונה. בקרבת שדה התעופה יפותח אזור שירותים ותעשייה הקשורים לפעילות שדה התעופה. עם הוצאתה לפועל של תוכנית מגירה למסילת רכבת אשקלון - באר-שבע, יוכל שדה התעופה להיות עדיף על פני נתב"ג עבור כל האוכלוסייה מדרום לכביש קרית-גת - אשקלון, ומשוחרר ממגבלות טיסה לילית שמאפיינות את נתב"ג. בצד הכביש מצומת שוקת לערד, ניתן להקים יישוב המיועד לעובדי שדה התעופה הנ"ל. יישוב זה יוגבל בגודלו כדי לא לפגוע בהתפתחות דימונה כעיר מחוז של כ-100 אלף תושבים (מול 40 אלף כיום). במסגרת הרחבת דימונה, אפשר להקים את בית החולים בדימונה, שנמצא על הנייר קרוב ל-20 שנים, ופיתוח אזור תיירות ומלונות בירוחם הסמוכה, הקשור לאתרי תיירות וטבע במרחב (המכתש הגדול, ערים נבטיות עתיקות, פארק ירוחם, ריכוזי פריחת חלמוניות, נרקיסים ואירוסים ותיירות מדבר). סיבה נוספת - ומרכזית - לנטייתי להימנע ככל האפשר מהקמת יישובים יהודיים נוספים במרחב ב"ש - ערד - דימונה, היא רצון להימנע מפיצוץ עם האוכלוסייה הבדווית: פינוי בדווים ליישובי קבע כדי להקים יישובים יהודיים חדשים יתקבל בצורה גרועה מאוד באוכלוסייה הבדווית. על כן, הנטייה שלי היא פיתוח עירוני, (בעיקר באר-שבע ודימונה, וקצת שאר הערים באזור), ותכנון בו היישובים הבדוויים החדשים יימצאו ברובם במרחק כמה ק"מ מהכבישים הראשיים- ולהשאיר את עורקי התנועה פתוחים. במסגרת פיתוח זה, עיקר ההתפשטות של באר-שבע (גם לפי התוכניות הקיימות) יהיה לצפון-מערב. לשם כך, יש לסגור את מזבלת דודאים המפריעה להתפשטות העירונית. ציר נוסף יהיה לצפון-מזרח, לכיוון עומר ומיתר (באזור זה, ע"פ החלטת ממשלה, צפויים לקום עוד מספר יישובים חדשים, שלחלקם אני מתנגד). כתמריץ להגדלת האוכלוסייה בנגב, יש להרחיב את תקנות שבס האוסרות בנייה צמודת קרקע באדמות מדינה ביישובים עירוניים במרכז הארץ, ולהחילן על כל המרחב שבין חיפה לאשדוד (כולל), יחד עם הרחבת מושג יישוב עירוני לצורך האיסור - תוך כדי מיצוב הנגב כאזור בו ניתן לגור בבנייה צמודת קרקע. הדבר גם ימנע את האנומליה של עיירה כמו כפר-יונה, עם 11 אלף תושבים ותוכניות בנייה ל-40 אלף תושבים, ש-80% מהם אמורים לגור בבנייה צמודת קרקע - בזבוז שהמדינה לא יכולה להרשות לאזרחיה במרכז. במסגרת זו, אפשר לשקול ברצינות גם הקמתם בצפון הנגב של מספר יישובים המיועדים לאוכלוסייה ערבית מצפון ומרכז הארץ, ולהחיל את תקנות שבס גם ביישובים ערביים במרכז המתקרבים למיצוי השטח הזמין לבנייה. הרחבת באר שבע בצורה משמעותית לצפון מערב, יחד עם הרחבת היישוב להבים מול רהט, תשמור על שני עורקי התחבורה לבאר שבע מהצפון פתוחים. עורק התחבורה מבאר שבע לכיוון מצפה רמון יישמר פתוח, עקב מגבלות סביבתיות המחייבות את פינוי האוכלוסייה בטווח של 5-10 ק"מ מאזור התעשייה ואתר הפסולת ברמת חובב, וכן טווח ביטחון ממפעלי תע"ש ברמת נוקד. פיתוח שדה התעופה בתל מלחתה, ומכלול תעשייה ושירותים סביבו, יאבטח גם את הדרך מבאר-שבע לדימונה, בעוד שלערד יישמר ציר מישור רותם - חתרורים, לאור קיומן של ארבע עיירות לאורך הכבישים לערד (לקייה, חורה, כסיפה וערערה בנגב). מסילת רכבת נוספת תצא מדימונה דרך ירוחם אל מצפה רמון, וכן תיסלל סוף סוף המסילה לאילת - וממנה שלוחה אל מפעלי ים המלח. כן תיסלל מסילת רכבת לניצנה. אזור ניצנה - קציעות יפותח כגוש התיישבותי, בהעדר אוכלוסייה בדווית וצורך לחזק את קומץ היישובים באזור. כמובן שהדבר פוסל על הסף הקמת תחנת כח גרעינית באזור שבטה, שמימושה יהווה מכת מוות לפיתוח חבל ניצנה. אני מתנגד, כבעבר, לשורת היישובים עליה החליטה הממשלה לאורך גבול מצרים בחולות חלוצה דיון 621, החלטה שהיא חסרת היגיון תכנוני. על היישובים המוצעים ליצור גוש התיישבות ברור, בו משתלבים ארבעת היישובים הקיימים בחבל ניצנה. אני גם מתנגד למדיניות עידוד התיישבות בודדים בנגב. דיבורי ראש המועצה האזורית רמת הנגב על כ-60 חוות מצומת הנגב עד מצפה רמון הם מוגזמים בהחלט. אפשר לשקול הקמת 10-5 נקודות נוספות לאלו הקיימות, במקומות אסטרטגיים ורק לאחר מציאת בסיס כלכלי לחוות אלו. יש ליישם החלטת ממשלה משנות ה-70', ולהעתיק את מפעלי תע"ש מאזורי רמלה, רמה"ש ואחרים למתחם הגדול ברמת נוקד (לשעבר "רמת בקע"), שהוקצה עבור תע"ש לפני יותר מ-20 שנים. יוקצו שטחים לפיתוח תיירותי ושימור טבע באזור בקעת באר-שבע וערד, שהוא כיום בבחינת "לוח חלק" עבור המטיילים בארץ - למרות שבו נמצאות אוכלוסיות חשובות של אירוסים (אירוס שחום) וסביבו ריכוזי פריחה של נרקיסים וחלמוניות, ושרידים קדומים שרק שניים מהם כבר עלו על מפת הטיולים (תל ערד ותל באר-שבע). |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |