|
||||
|
||||
מי לא מכיר את התגובה המאלפת "יהיה בסדר"? בלשון המעטה תגובות מסוג זה אינן אהודות עלי. גם ההוראה "תהי/ה רגוע/ה" היא ללא ספק אחת השיטות הבדוקות לעורר חרדה. נכון שישנם רופאים הרואים חשיבות להסביר לחולה את מצבו, כאשר הוא מעוניין בכך. אולם, לא חסרים הרופאים שנמנעים מזה, גם כאשר הפניות לקבלת מידע זועקות 'שחור על גבי לבן'. רופאים לא פעם מסגלים לעצמם תגובות "מנומקות" מהסוג המצויין מעלה. חברה, שאושפזה בשלב מוקדם של ההריון במצב של קיצור צוואר הרחם, סיפרה לי שלאחר בדיקה, עוד לפני שהיא הספיקה להוציא מפיה "ג'ק רובינסון" הרופא היה נעלם מן החדר. כאשר פנתה בשאלות קיבלה תשובות כגון "יהיה בסדר", "תהיה רגועה" או "אל תחשבי על זה". זה נכון שזכותו של חולה, גם, שלא לדעת. וזה נכון שהחוק אינו נותן מענה טוב לנושא זה. ועם זאת, זה גם נכון שאני - עצמי, כנראה כמו גם הרבה אנשים אחרים, רוצה לדעת! ועם כל הכבוד לרופא המלומד, הוא רכש מיומנות וידע מקצועי בתחום האיבחון והטיפול הרפואי ולא לגבי אבחון רצונו של האדם לדעת. ישנם, אפשר להניח, מצבים שבהם אדם מאותת באופן ברור שאינו מעוניין לדעת. אבל ישנם גם מצבים של 'אמצע' שהם פחות ברורים. הרופא, עובד ממש בפרך, לפעמים 36 שעות ברציפות. בו בזמן הוא מטפל בחולה קשה, מקבל חולה חדש, לוקח בדיקות, מנתח תוצאות, מחליט על טיפול, מגיע אל חולה הסובל מכאבים ועוד. ובמקביל לכל אלה ישנם גם פניות בשאלות מצד חולים ובני משפחה. לא פלא שהרבה פעמים התגובה לאותן שאלות נתפסת כשולית ו"בלתי נחוצה". במובן מסוים נראה, לעיתים, שהדרישה לספק את המידע ולהשקיע גם בנושא הזה, היא בלתי אפשרית. אני חושבת שמפני המצב הזה בא החוק להגן, ואני באופן אישי, רואה בו אמצעי הגנה חשוב ביותר עבורי. אני מאמינה שאין בו, אמנם, בכדי לשנות באופן מיידי את ההרגלים שהשתרשו מזה שנים. ועם זאת נראה לי שיש בו פוטנציאל לזרוע דרך חשיבה חדשה, שתזדקק כנראה להפנמה, לנביטה ולהתפתחות, שאולי, כך אני מקווה, תביא לנו את הפירות במשך הזמן. החוק הזה מיועד, אמנם, להגן גם על הרופאים ברמה המשפטית, אך הוא מיועד, לא פחות מכך להגן על החולים. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |