|
||||
|
||||
הספר הוא, בפירוש, מן הטובים ביותר שנכתבו אי-פעם. הסרט, לעומת-זאת, היה זבל גמור ומוחלט! סתם, רידוד אמריקאי עלוב מאין-כמותו, טמטום ממדרגה ראשונה. רידדו שם את הכל! את משמעות הדברים - המשמעות שיש לחשוב מעט על-מנת להבינה, כוונתי - סילקו, לאיגראמול אין זכר, וקטע הסיום, לא זו בלבד שהיה אידיוטי, אלא סתר, לחלוטין, את כל משמעות הספר. ברור לי, במובהק, שאף אחד מן האמריקאים הללו שעשו את הסרט לא הבין ולו פרט אחד מן הספר, מה שכלל אינו מפתיע. ככה זה בדרך-כלל, במעבר מן התרבות האירופאית הגדולה לעם המקדונלד והקצפת. |
|
||||
|
||||
...למעט הדמויות הנפלאות של ג'ים הנסון, שחלקן אפילו נאמנות למקור. מסיפור ההתבגרות המדהים באמת לא נשאר כלום, והסוף עוד מדגיש את הסאה ("אופס, נגמר לנו הזמן ועוד לא גמרנו שליש ספר... תקשרו זריז את הקצוות כמו שאתם יודעים ותעטפו בצלופן!"), אבל הרבה אלמנטים מבודדים חמודים מאוד עברו את העיבוד לסרט בהצלחה. הייתי אומר שהסרט די בסדר אם נותנים לו לעמוד בפני עצמו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |