|
אני לא ממש מבין את השאלה, ומתנצל אם אני לא עוזר לך, אבל אני אנסה בכל-זאת:
הלוקאליזציה מתרחשת (במקרה הטיפוסי) אחרי שהחלקיק הגיע למכשיר המדידה. הוא כבר לא במסלול. כל עוד הוא לא הגיע למכשיר, על-פי GRW, הוא היה באמת בסופרפוזיציה של שני המסלולים.
נניח (לצורך חידוד ההבנה) את המקרה הלא-טיפוסי: אלקטרון בניסוי שטרן-גרלאך עדיין לא הגיע למסך, ונמצא בסופרפוזיציה של שני מסלולים, ואז הוא עובר לוקאליזציה. ב-GRW זה ארוע אפשרי, גם אם בהסתברות נמוכה ביותר. לפני הלוקאליזציה, פונקציית הגל היתה פעמון כפול - שני פעמונים רחבים יחסית. הלוקאליזציה גורמת לכך שפוקנציית הגל תהפוך לפעמון *יחיד* וצר. מבחינה מתמטית, מדובר בהכפלה פשוטה של הגאוסיאן הכפול בגאוסיאן היחיד והצר, וזה אמור לעבוד (לא בדקתי). פעמון יחיד וצר אפשר לפרש כמיקום מוגדר של החלקיק - בנקודה שנמצאת במרכז הפעמון הצר.
המשפט האחרון כבר מחביא בעיה מסוימת במטאפיזיקה של GRW (שים לב לצירוף "אפשר לפרש"). אני חושב שהיא שווה תגובה עצמאית (בפתיל חדש), שאכתוב מיד.
|
|