בתשובה לדב אנשלוביץ, 17/10/00 7:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובהזדמנות זו אולי כדאי לנפץ עוד מיתוס. הדעה שאם נחזור לגבולות 67 ניהנה מיחס טוב יותר בעולם מתעלמת פשוט מניסיון רב שנים. אהדה אנו מקבלים כשאנו נראים מנצחים וחזקים. כאשר אנו נראים עלובים אנו מקבלים רק גינויים אירועי הימים האלה מדגימים זאת היטב. ידידתנו הגדולה, ארצות הברית, הפנתה לנו עורף בשעתנו הקשה ביותר , במלמחת השחרור כאשר המומחים שלה העריכו שלא נוכל לעמוד מול מתקפת מדינות ערב. באותה הערת הם הכריזו על אמברגו שהחליש אותנו ופגע בנו קשות זו דוגמה ראשונה מיני רבות שבאו אחריה בהיסטוריה של מדינת ישראל, ולא אמנה אותן עכשיו |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עם כל הכבוד, כל עניין "ידידתנו אינה ידידתנו" אינו נכון, רלוונטי או אפילו קוהרנטי. מספר גורמים: א. ארה"ב פועלת ע"פ אינטרסים שלה עצמה, נקודה. כל המצפה להתנהגות אחרת ("אידאלים", "אהדה" וכו'), הריהו שוגה בדמיונות. ב. כך צריך להיות. ג. האמברגו של ארה"ב בארבעים ושמונה - מה עניין דג מת לכובסת? כמה מדינאים אמריקניים כיום פעלו גם אז (מחוץ לגן הילדים, כמובן)? ארצות הברית לא יכולה להפנות לנו עורף - זו אינה אהובה, ידידה, מכרה - זוהי מדינה. הנסיון להאניש אותה, ובכך להוכיח מני תזות נטולות כל קשר למציאות, בטעות יסודו. תודה ו-(יום אחד) שלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה על התשובה המאוחרת. ראיתי את דבריך והתכוונתי לענות אך משום מה תוך עיסוק בתשובות האחרות נשכח העניין. אני לא טענתי שארצות הברית הייתה ''לא בסדר''. נהפוך הוא אני מסכים לכל מה שאתה כותב בדבר התנהגותה בהתאם לאינטרסים שלה, ולזה גם אני התכוונתי. מה שאמרתי הוא שלא בהכרח ארצות הברית תומכת בנו כאשר אנחנו ''טובים'' ונוטשת אותנו כשאנחנו ''רעים''. כמו שאתה אומר היא פועלת בהתאם לאינטרסים ולא תמיד זה הולך לפי היותנו ''ילדים טובים'' או ''ילדים רעים''. דבריך אינם סותרים את טענותיי אלא מחזקים אותן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |