בתשובה לטל כהן, 22/11/02 23:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האדם, עד כמה שידוע עד היום, איננו פלסטלינה. פיסול גוף האדם בדאס, פימו או כל חומר אחר הוא אמנות, כיוון שהוא משלב שיחזור צורה תוך יצירה ואמירה. לצייר פרה זה ממש לא כמו להעמיד פרה בתערוכה. אמנות ודאי אין כאן, לפי שום קריטריון. אומנות- ודאי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
דאמיאן הרסט http://dh.ryoshuu.com הציג פרה מבותרת בתערוכה, ונוהג זה כעשור לשלב בעבודותיו חלקי בעלי חיים מבותרים או בעלי חיים משומרים בפורמלין. הרסט זוכה לכבוד והערכה רבה בקרב חוגי האומנות בבריטניה, כך שכנראה יש לא מעט שיחלקו על הקביעה שלך שאין בכך משום אמנות. וכמובן, בל נשכח שאותו הרסט אמר על ארועי 9.11 שהם "יצירת אומנות נפלאה" או משהו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.הרבה אנשים העריכו גם את היטלר ופועלו. יש עודף בבעלי דיעה פסודו-מומחים בתחומם, לכן אני מניחה שכ"א מקשיב למומחים האמיתיים לטעמו. אני דוקא לא שמעתי הערכה רבה לקצב דנן אבל ניחא. עניין של טעם. ב.אין זהות בין שני המקרים. "להשתמש באיברי פרה" זה לא כמו להעמיד שם פרה. מה האמנות בלהציג לי את מה שכבר קיים, באותה הצורה? הרי הדבר היחידי שהוא עשה זה למצוא דרכי שימור נאותות, ולכן לעבודתו עשוי להיות ערך לימודי וגם כאן היא מיותרת. לצייר תות זה לא כמו להקפיא ולשמר תות (הנה, בלי פרה). מדובר, אכן, בגימיק ריק מתוכן. מי שביקר בתערוכה ובעקבותיה מתאהב בעלמות חן יפות טחול- שיקום. מה גם שהמטרה המוצהרת המפוקפקת הלז יכולה להיות מושגת גם בלי ביזוי גופות (הא, אבל אז איפה הסנסציה והמפגינים המתנגדים מעלי הרייטינג). אפשר לפסל את זה בפימו, כאמור, ואפשר גם סתם לקרוא את לואיז היי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גילית, איני רוצה להכנס לוויכוח האם מה שמציג פרופ' האגנס זאת אמנות משום שהמושג הזה הוא תלוי תרבות ותלוי זמן (תקופה). עם זאת, שתי הערות נקודתיות לתגובתך: 1. במסורת האמנות המודרנית קיים זרם המכונה "רדי מייד" (ready made) שהשם הבולט הקשור אליו הוא מרסל דישאן. זרם זה רואה הצגת חפצים - כמות שהם - במוזיאון, מעשה אמנותי. השאלה האם זרם זה הוא אמנות לשמה עלתה בדיון על המאמר "כל חיי למכירה" דיון 663, ובאחת מתגובותיי שם ניסתי להסביר מה ההיגיון התרבותי הרואה ב"רדי מייד" אמנות תגובה 32611 (שוב, מבלי לחוות את דעתי האישית אם זאת אמנות או אם לאו). 2. פרופ' האגנס אינו מציג את הגוויות כפי שהם קיימות ממילא. כפי שניתן לראות באחדים מהתצלומים המופיעים במאמר, הוא מדגיש אברים מסויימים, מטפל בצבעוניות, מעמיד גופות בתנוחות שונות, משלב בהן חפצים מסוימים (דוגמת המגירות), מבצע בהן חיתוכים שונים (ראי במאמר התצלום שבו יש גופה חצויה המזכירה במידה רבה אחדים מציוריו של פיקאסו) ועוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המזרקה" של דושאן (אם אינני טועה), כללה, כידוע, אסלה. לא אסלה שהאמן יצר, אלא אסלה שהוא קנה ושם במוזיאון. אחת מיצירות האמנות המדוברות ביותר בעולם האמנות, ולו משום שהיא בין הניצנים הראשונים של איזשהו סוג של אמנות פוסט-מודרנית שאני לא בטוח איך קוראים לו. ולמה צריך "להתאהב בעלמות חן יפות טחול" כדי שזה יהיה אמנות? חסרה אמנות של זוועות, אמנות שאמורה לגרום לרגשות שליליים? האם אדם שמצייר את זוועות המלחמה אינו אמן, משום שאין שם נערות נאות-חיוך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. 1.זה שיש הרבה כאלה לא הופך את זה לאמנות 2.ל"מזרקה", לפחות, הייתה אמירה יותר מתקבלת על הדעת (בעיני). ההבדל בין אמירה לבולשיט הוא בעיני המתבונן. 3."המזרקה" לא בנויה רק מאסלה. דושאן השתמש (גם ב) אסלה כדי להציג מזרקה. האיש שלנו משתמש בגוף כדי להציג גוף. נכון, הוא גם צובע אותו. נו? ב.זה האבסטרקט שנותן מחבר המאמר. כדאי לך לראות גופות מבפנוכו, זה יגרום לך לאהוב את האיברים הפנימיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שסעיף א.1 שלך מתיחס למשפט: "חסרה אמנות של זוועות, אמנות שאמורה לגרום לרגשות שליליים". אם אני טועה, אז תקני אותי, אבל אם לא, אז נכון שהכמות לא מגדירה איכות, ודאי שלא באמנות, ובכ"ז, רק לשם הדוגמא, האם ה"גרניקה" אינה יצירת אמנות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, זה התייחס לכך שהאמן במאמר מציג גוף בלי חידוש, וגם דושאן. דובי דיבר על זרם שלם ועניתי לו- אז מה? בתקופה הפוסט-מודרנית בעיקר, עצם קיום הזרם אינו מלמד על איכות היצירה. הגרניקה היא אמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו "המזרקה" - ועל פי המיפרט, היא אסלה בלבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א.השם הוא, אכן, חלק מהיצירה בהרבה מקרים. ב.עד כמה שזכור לי היה שם משהו עם מספר חתימות פיקטיביות, שהשם שלהן הוא חלק מהמאמירה. הוא לא סתם תרם את האסלה הפרטית, הוא ניסה להבהיר משהו על קפיטליזם וחתם על אסלה שמות דו משמעיים.אח"כ הוא הפיץ שהאמן שעשה את זה הוא עשיר או משהו. ג.בכל מקרה, דושאן הרי הציג את האסלה כאנטי-תזה לאמנות, כנסיון להראות איך כסף הופך זבל לאמנות. קצת מצחיק להעלות אותו באוב להצדיק את הזבל החדש, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסביר הגל עוד לפני המון זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. מה? הבאתי את תמונת היצירה כתשובה לאמירה שלך ש"'המזרקה" לא בנויה רק מאסלה. דושאן השתמש (גם ב) אסלה כדי להציג מזרקה". ובכן, יש שם אך ורק אסלה, והיא קרויה "המזרקה". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכונתי, שהמוצג והאמירה אינם זהים. האמן שלנו משתמש בגוף האדם כדי להציג את גוף האדם, בעוד דושאן השתמש באסלה כדי להציג לכאורה מזרקה, ובלכאורה מזרקה- להציג אמנות שאיננה אמנות. כלומר- האמירה של דושאן היא חתרנית (תראו. יצרתי זבל. ניסיתי לשכנע אתכם שזו מזרקה. חתמתי עליה בשם בדוי של איש עשיר ובסוף הכסף הגדיר את זה כאמנות. עבדתי עליכם). כלומר- דושאן השתמש באסלה, בפסוודנים,בשם מתעתע ובסיפור כיסוי. זה לא הפסל, זה האקט. אפשר לענות לי שפה משתמשים בצבע, בטכניקות מיוחדות וכולי וכולי, ולכן הקדמתי ואמרתי- *לדעתי האישית* המזרקה היא יצירה עם אמירה אמונתית ולכן בעלת ערך, ופה מדובר בקצבות מיותרת ללא שם אמירה משמעותית. ובא. התכונתי לאמר בסה"כ, שכמו שהאייל המרושע ציין, פעמים רבות השם הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוב. ואני לתומי חשבתי שאתם מדברים על מידת הרדי-מייד שביצירה (100%). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לכאורה באמת דיברנו עליה. אבל רק לכאורה. אפילו אם נניח כאקסיומה שרדי מייד זו אמנות, עדיין יש לה אבסטרקט שחסר במופע הזוועה הפשטני שלפנינו- חנטתי גופה, נכון יפה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הגיע הזמן לשרש את טעות התרגום הזו: זו לא אסלה, זו משתנה. מה שנותן לשם "מזרקה" משמעות אחרת לגמרי, כמובן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפרסומאי הבריטי צ'ארלס סאצ'י, שנתן בראשית שנות התשעים את הבמה לדאמיאן הרסט וחבריו לדרך, פותח גלריה חדשה בה יוצגו יצירותיהם של הנ"ל כמו ראש הכריש המפוחלץ של הרסט, תמונת מריה מצואת פילים של כריס אופילי ועוד. הרסט דווקא חושב שזה "בזבוז זמן"... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |