 |
לא מובן לי מה לא ברור כאן.
הרמב"ן (נ' סופית) כתב בצורה מפורשת:
"כאשר יראו עדים איש תופס בנערה ושכב עמה בעיר ו[העדים] התרו בהם...יתחייבו שניהם בסקילה [וכאן משפט המחץ] שגם האישה בחזקת מזנה לדעת [זונה מדעת] כיוון שלא צעקה, כי דרך כל אנוסה לצעוק..." - הצורה הסטנדרטית שבה נשים נאנסות כוללת את הצעקה לעזרה, ובגלל שהיא לא פעלה לפי מה שהרמב"ן קובע "בהילכות אינוס" הרי היא חייבת.
ההלכה שלו אפילו יותר חזקה מהכלל לעיל. יכול להיות שהיא צעקה או לא צעקה, שמעו אותה או לא שמעו אותה. אבל הוא קובע "הכלל, אם יש לה מושיעים בין בעיר ובין בשדה חייבת" שמזה אני יכול רק ללמוד שאם יש אנשים בסביבה שיכולים היו לשמוע אם היא הייתה צועקת, ומשום שכנראה היא לא צעקה אז היא חייבת. רמב"ן נשען על דברים כב כג ונראה לי מהפרשנות שלו שאם היא הייתה צועקת ונלחמת באנס הוא לא היה אונס. אבל מכיוון שאנס אותה (במקום שיכולים לשמוע את הצעקה שלה) אז ברור שהיא לא עשתה מספיק להילחם בו, ואם נאנסה בצורה כזו, משמע שרצתה (מזכיר את פרשנותו של שי לבנה זצ"ל) ולכן היא זונה וחייבת.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש