בתשובה לרועי, 26/11/99 9:22
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באמת אינני מומחה גדול לעניין ההומור - מה שכתבתי לעיל ממצה לפי דעתי את הגישות הפסיכולוגיות. כמובן שתינוקות צוחקים מהבנת הסביבה. זה שהם אינם מבינים את הסביבה כפי שהיא באמת אלא כפי שהם רואים אותה עדיין לא אומר שאין להם הבנה שלה. דרך אגב - זאת גם הסיבה שדברים שמצחיקים תינוקות לא מצחיקים אותך. בקשר לדיגדוג - פעולת הדיגדוג עצמה אינה גורמת לצחוק - אם יבוא אדם זר ברחוב וידגדג אותך לפתע, סביר להניח שלא בדיוק תצחק אלא ויתר תגיב בתוקפנות. הדיגדוג אינו מביא לצחוק אלא הסיטואציה שבה הוא מופעל. את דיבוק הצחוק ניתן כמובן להסביר בעזרת הגישה הקוגניטיבית - כאשר אתה רואה מישהו צוחק ללא סיבה את מופתע מן הסתם וכו' וכו'. כמו כן - השיטה שלהלן אינה תורה מסיני - היא בסך הכל תיאוריה, כמובן שייתכן שהיא אינה נכונה - כל מה שעשיתי הוא למלא את בקשתך ולהסביר מדוע אנו צוחקים (לפחות לפי הפסיכולוגיה) ובקשר לסידרה שהבאת כדוגמא - לא ראיתי אותה אף פעם ולכן אינני יכול להגיב - אם יצא לי לצפות בה אז אני אוכל לענות לך |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע כאשר אנחנו צוחקים על אנשים ויורדים עליהם אנחנו מרגישים סיפוק ונהנים מזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התיאוריה הראשונה שתיאר אייל היא שהצחוק קשור, בין השאר, לדחפים אלימים. אני מניחה שכשמישהו צוחק על אדם שמולו ומקבל מזה סיפוק, זה הדחף שהוא נענה לו. כמובן, חלק גדול מההומור איננו כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי זה מעמיד אותנו במקום גבוה יותר בהיררכיה החברתית? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |