בתשובה לגיל לדרמן, 17/11/02 0:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. כשאתה כותב על החריגה מן המרחק הסביר זה נשמע לי קצת מתלהם. אם מדובר במונח "סביר" הנך צריך להשוות את פעולות צה"ל למצבים דומים בהם פעלו צבאות אחרים. לא שאני חושב שצה"ל נוהג ב"רחמנות יהודית" אך אם נשים לרגע את דעותינו הפוליטיות במנוחה הרי שנגלה להפתעתינו שמלחמה היא דבר אכזרי ללא כל קשר למידת ההומניות בה נוקט אולי אחד מהצדדים. בכל מלחמה ועימות ייפגעו חפים מפשע, יתבצעו מעשי רצח ושאר ירקות. יש לי הרגשה ששני המחנות - אלו הקוראים למעשי צה"ל פשעים ואלו המבקשים לתת לצה"ל לנצח, משתמשים בצבא ככלי לחיזוק המחנה עליו הם נמנים. אתה מדבר על דרך הומנית ורחומה בהקשר של מלחמה וצבא? זה אולי נכון בהקשר של צבא הישע אך בוא נפסיק להשלות את עצמינו, פעילות צבאית זה טנקים, רובים וכח. מעולם לא היה ולעולם לה יהיה בזה שום דבר רחום ולא משנה כמה סייגים ומגבלות תטיל על הצבא שלך. מעבר לכך אתה צודק לחלוטין בנושא גדר ההפרדה. באותה נשימה וניסוח אתה יכול להתייחס לכל "רעיון" פוליטי בשנים האחרונות הן במישור הבטחוני והן במישור הכלכלי. אף גורם בטחוני לא מאמין שהגדר תמנע את האלימות אבל... ביבי התחיל עם זה, ברק שיכלל זאת והיום זו כבר הנורמה. הפרסומאים במשרד רוה"מ מזמינים את הסקר התורן בדבר תרופות פלא, עם התשובה הכי "חמה" בשוק הם רצים לרוה"מ ושמים בפיו את הישועה. ככה קיבלנו את סלע קיומנו,הנסיגה מלבנון, שלום עם סוריה בשיטת הזבנג, המהפיכה החילונית, הסטיקר "רק שרון יביא..." ועכשיו גם את חומת הפלאים. כנראה שאת החשבון בנון ישלם, ככה זה ששלטון דמוקרטי הופך לשלטון העדר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
למען האמת לא הייתי משווה את מה שקורה כאן למלחמה כמו מלחמות העולם או מלחמת המפרץ, או העימותים המוגבלים בין מדינות בשנים האחרונות. זה הרבה יותר דומה לדעתי לרואנדה או לבוסניה - סכסוך אתני עקוב מדם בין שתי אוכלוסיות החולקות חבל ארץ משותף. אנחנו מתנהגים בצורה מופתית יחסית למה שקרה ברואנדה למשל, המרחק הוא של שנות אור. אולם בהשוואה למה שעושים הפלשתינאים בסכסוך האתני הזה, מעשינו כלל אינם טהורים וצודקים, אלא בערך באותו סדר גודל מבחינת האכזריות. מטבע הדברים, זה מתנהל בצורה שונה לגמרי, עקב ההבדלים בין שני הצדדים בסכסוך. אצלם מתבטאת האכזריות בהתקפות עקובות מדם באמצעים פרימיטיביים, ואצלנו היא מופיעה בצווים ונהלים, בדמות כלי נשק חדישים ונוצצים ולבבות אטומים ועכורים המופקדים עליהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, השוואה למלחמות ''טהורות'' מבחינת הגדרתן לא תתאים למצבנו אנו. צפון אירלנד, וצ'צ'ניה הם דוגמאות טובות למצב שבו פועל הצבא בתוך אוכלוסיה אזרחית במטרה להלחם באויביו. מי שמשלם את המחיר הם האזרחים שבאופן טבעי נדחקים לקיצוניות ובכך העימות רק מחריף ומסתבך. כאשר מתייחסים לשטחים הרי שניתן להתווכח מי אחראי יותר לדחיפת הפלסטינאים לקיצוניות - מדינת ישראל או יאסר ושות'. עדיין עומדת האמת העירומה שהפעולות שהמדינאים מוכרים לנו בעטיפה הירואית אינן אלא נצחונות פירוס במקרה הטוב. התנקשות בחיי טרוריסט שקוטלת גם אזרחים וילדים בלב עזה היא מהות העניין, מה שלא יגידו בקבינט על אותו רב-מרצחים הם יודעים שהוא בסך הכל ''עשר בלירה''. לא מדובר כאן באדם שהמערכת השקיעה בו שנות אימונים רבות, משאבים ופו''מ ולכן התאדותו היא מכה כואבת לארגון, לראיה אפשר לעקוב בגיחוך ציני אחר רשימת המבוקשים המתעדכנת אחת למספר ימים במהלך העימות האחרון. מי שהיה ''מס' מאה בארגון ועסק בעיקר בניקוי הנשק מוצא את עצמו לאחר מספר חודשים מוכרז ע''י ישראל כמס' אחד ובכלל כטרוריסט הנורא ביותר עד היום. כחודש לאחר חיסולו זה שמכין את הקפה ימצא את עצמו נושא בתארים נפלאים אלו וגם הוא יחוסל כדי לפנות מקום לבא בתור. הפגיעות באוכלוסיה הפלסטינאית תמיד מקבלות איזון באזכרה שצה''ל הוא צבא הומאני, אף אחד מראשי המערכות בארץ עד היום לא נתן את דעתו בעניין (זה לא פופולארי). אני לא רוצה להרחיב יותר משעשיתי, בסיכומו של דבר אין שום דבר הומאני ורחום בהכנסת גדוד טנקים לתוך עיר. בוא ונניח אפילו שמצאנו סיבה המצדיקה פעולה זו, אני מעדיף מפקד כמו רבין שישבור רגלים וידים מאשר פיקוד פוליטי שמחלק כל חודש הוראות הומאניות חדשות שמבלבלות את המפקדים הזוטרים. למי שיש השגות בעניין הייתי מציע שיצפה בסרטונים של חיילים ושוטרים יורים, מכים ופוגעים באזרחים בצורה כזו שלעולם לא תשודר במבט. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |