בתשובה לד''ר הושע אבינתן, 16/11/02 19:19
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אולי לפעמים, אבל בטח לא בהכרח. ה"לא מותאמים" יכולים להשמיד את עצמם (למשל על ידי כילוי מקורות המזון שלהם) ובדרכים שונות ומגוונות. איפה האדם הניאדרטלי? אין ממש ראיות לכך שהוא הושמד על ידי האדם המודרני, אבל כמו שציינתי, גם זה לא משנה שכן מדובר בדוגמה בודדת. העובדה שהנאציזם נשען על עיוות של הדארוויניזם לא אומרת שאתה גם צריך לעוות את הדארוויניזם. וחוץ מזה, הנאצים הסתמך גם על הנדסה אזרחית (ראית פעם מה הם בנו בנירנברג?) בקיצור, אתה מערב מין (מוסר - אתיקה) בשאינו מינו (מדע - אונטולוגיה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נא-א, אין קשר בין נאציזם ודארווין. ראה תגובה 8170 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפעמים, הלא-מותאמים אפילו משמידים את המתאימים ע"י כילוי המשאבים הקולקטיביים בבזבזנות. דוגמא כמעט 1 טובה לעניין הזה: קקטוסים הם צמחי מדבר מוכשרים ביותר ומסוגלים לחיות במדבריות בהם תנאי האקלים הם קיצוניים במיוחד, היכן שכמעט אף צמח לא יכול לשרוד. והנה, דווקא במדבריות מתונות יותר בתנאיהם כמו בארץ אין לקקטוסים עדנה. למה? מפני שצמחי מדבר אחרים, שרידים פחות מהקקטוסים, גומרים לקקטוסים את המים ואת המקום ודוחקים אותם תחרותית. זה מאשר את מה שידענו על קישקשתא: הוא בחור קשוח אבל לא תחרותי. 1 כמעט, כי ניתן לטעון שהקקטוסים הם ה"לא מתאימים" בהיותם חסרי היכולת להתמודד עם תחרות בין-מינית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא לא מוצלחת, שכן אין אף מין קקטוס הגדל בר בארץ ישראל (כולל מדבריות סיני, אדום ומואב), וככל הידוע לי - גם בחצי האי ערב (חוץ אולי מאזור תימן) ובצפון אפריקה. לכן, קשה להסתמך על כך. לעומת זאת, קראתי פעם קביעה בוטאנית, מבוססת על תנאי הארץ: חדירת צומח מדברי לחבל הים-תיכוני נבלמת בגבול התחרותיות. חדירת צומח ים-תיכוני לחבל המדברי נבלמת בגבול היובשנות. מה פירוש? מינים מדבריים יכולים "לעלות" צפונה עד לאותו מקום שאינם עומדים בתחרות עם מינים צפוניים יותר. כך למשל, רותם המדבר גדל מצויין בדרום הנגב, ועולה צפונה רק באזורי החוף החוליים, בהם יש תנאים קרקעיים דמויי מדבר. בקרקעות הפוריות הרותם פשוט לא עומד בתחרות עם שיחים כמו הקידה השעירה, ולא מסוגל לחדור אליהם. לעומתם, מינים ים-תיכוניים "יירדו" דרומה עד שכמות המשקעים לא תספיק לגידולם, וכך אין לראות חצבים כלל במישורי דרום הנגב, עם פחות מ-100 מ"מ גשם בשנה, ורק בודדים פה ושם בפסגות הנישאות של הרי דרום הנגב (כרכום ועריף, למשל) - מול ריכוזים גדולים ומשמעותיים באזורים גשומים יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה שלך דווקא כן מוצלחת והיא לדעתי מציגה שוב את דבריי, אם כי באופן ברור יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי שהתפרסמה תורת ההתפתחות, ניטש ויכוח גדול אם התנהגות היצורים בטבע היא אכזרית או מוסרית והכף נטתה לאפשרות הראשונה. כפי שמספרים, אמונתו של דארווין שהיה במקורו כומר אנגליקני, התערערה בגלל האכזריות שבטבע. אם עתה הנטייה היא לקבל השראה מוסרית מהטבע, הרי זו תופעה מבורכת. בתשובת הבורא לאיוב נאמר (ל"ט, א'):"הידעת עת לדת יעלי סלע, חולל איילות תזכור" - הגמרא (בבא בתרא, ט"ז.) מסבירה מדוע יש לזכור מתי יולדות היעלות והאיילות. כשיעלת סלע יולדת, היא עולה על הר גדול ונותנת לעובר ליפול מטה, ואז הבורא מזמן נשר, שפורס כנפיו ומקבל בהן את העובר. כשהיעלה יולדת, רחמה צר, והוולד אינו יכול לצאת. הבורא מזמן בו ברגע דרקון שמכיש אותה בשפת הרחם, והרחם נפתח. בכך נותן התלמוד ביטוי, לפי דרכו, לתופעה המדהימה של זימון זמני ומקומי של מיליארדי מיליארדים של תהליכים מסובכים, המאפשרים את קיום יצורי חומצות הגרעין. מאחר שגם מה שנראה לנו רע, מסובב על ידי הבורא, אפשר כמובן "להאשים" אותו בכל דבר, אולם מי ומה אנחנו שנרד לסוף דעתו, ונבין את תוכניתו הקוסמית. יש לזכור שגם האבחנה בין טוב לרע והשאיפה לצדק הטבועים בנו, נטועים בנו על ידי הבורא. לו רצה, יכול היה לברוא אותנו ללא תכונות אלו, או לכוננן בצורה אחרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי את הקשר בין התשובה שלך לתגובה שלי. אתה יכול להסביר שוב בבקשה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רציתי לומר לך שלא אני מקשר בין מדע למוסר, אלא בתקופת דארווין היה ויכוח גדול על ההשלכות המוסריות של הביולוגיה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |