 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלום. עד היום לא ידעתי על הפורום הזה ועד היום לא ידעתי ששי היה נוכח בדיוניו. עכשיו אני יודעת... אני מכירה את שי מאז הייתי בת 7. הייתי שנתיים בצהרון של אימו. עברו 10 שנים והוא נהיה חבר של חברה שלי כשהיינו בתיכון. במשך שלוש שנים האהבה שלהם פרחה, אך הפרידה ביניהם לפני חודש מאד כאבה לשי וגרמה לו לקמול. חבל. כל-כך טיפשי. הוא נהג לכנות אותי בתור "הילדה שגידל". כל כך קשה לתפוס שרק לפני שבוע ליטפתי לו את הקוצים בשיער ושאלתי אותו אם זה כואב... עכשיו שום-דבר לא כואב לו יותר. אבל לנו כן. יהי זיכרו ברוך. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |