|
||||
|
||||
בימים שבהם צעירים דתיים מנסים להגדיר "דתיות חדשה" (נקלעתי לצפייה בתוכנית בנושא הזה ששודרה במוצ"ש שעבר בערוץ 1). המאמר הזה מייצג את הצד השני, את הדרך שבה דתיים אדוקים או שמרנים יותר מביטים על הדתיות החדשה הזו. מה שהחילונים רואים כבשורה, כפריחה מחודשת ("ארון הספרים היהודי" וקלישאות כאלה), האדוקים רואים כרשלנות וכוויתור עצמי. |
|
||||
|
||||
אבל זה שזה רלוונטי לא אומר שצריך לכתוב מאמר על כך מנקודת מבט כל-כך מתנשאת. משפטים כמו "בדרך-כלל יש לו אמונה רדודה במידה זו או אחרת", הגדרות כמו "ידידנו המחפף" ו"דתי אמיתי", כל אלה מביעים זלזול. כשאתה מזלזל במישהו- איך תוכל לעזור לו? דתי שלוחץ יד- "חפיפניק". דתי ששומע מוזיקה מסויימת- "חפיפניק". מלבד העובדה שכל זה נכתב באופן החלטי ומתנשא, הכותב גם מצהיר על היותו דתי אמיתי, והייתי שמחה להבין לפי מה, בדיוק, הוא מחליט באילו הלכות זה בסדר לחפף- אתה עדיין "דתי אמיתי", ובאילו לא. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |