 |
זאת הפעם השניה בשנה האחרונה שמישהו שאני מכיר הכרות וירטואלית מסתלק מעולמנו, וכמו בפעם הקודמת המוות מנפץ את חומת הוירטואליה והאובדן מורגש במציאות הקיומית שלי במלוא כאבו.
פתאום זה כבר לא הפילוסוף המהGeg כפי שנהגתי לקרוא לו, זה שי ליבנה בשר ודם שהלך, וכל ההלצות התפלות שהחלפתי איתו על ענייני חיים ומוות מעבירים בי צמרמורת ותחושה של טעם רע.
שי נמנע במוצהר ובקנאות מפתיחת כל חלון אל עולמו מלבד ענייני האינטלקט בהם בחר לשתף אותנו, ואני מניח שיש טעם לכבד את רצונו זה גם כשהוא כבר לא איתנו, אבל אינני יכול שלא להודות בצורך האנושי ואגוצנטרי שלי לדעת יותר. על חייו, על מהותו כאדם, על הרגשות והמחשבות והעבודה והתחביבים והמשפחה וכל שאר המעגלים שבהם חי את חייו ה"אמיתיים", וגם על מותו. המחשבה על כך שהוא פשוט נמוג וכל מה שיישאר לי ממנו הוא אוסף התגובות שלו באייל היא כמעט בלתי נתפסת, אבל כמו עצם מותו גם עם המחשבה הזאת אצטרך פשוט להסכין.
על הערכתי את שי כאדם חושב אין טעם להכביר מלים, כל שאני יודע עליו פרוש וגלוי בפני קוראי האייל וכל מי שקרא את דבריו הגיע בוודאי לאותן מסקנות על הידע המקיף, ועל תרבות הדיבור, ועל היושר האינטלקטואלי, ועל חדוּת הניתוח וחדוות הויכוח והאינטליגנציה המדהימה שלו. אני רק אומַר שבכל פעם ששיטוטי הסייברספייסים יביאו אותי הנה אני ארגיש בחסרונו הגדול.
יהי זכרו ברוך.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש