|
בין "קהילה" או "תחושת קהילה" לבין "דביקות". המושג הראשון הוא הרגשת השיוך לקבוצת הכותבים, אמורפית ככל שתהיה, ואם "שיוך" היא מילה חזקה מדי (אם כי בקהילות מסוימות היא אפילו לא מתקרבת לתיאור החיבור בין האנשים), אפשר להשתמש במילה "עניין אישי". זה לא תמיד מתבטא במפגשים משותפים, אבל תמיד מלווה בהרגשה אמורפית של "אני חלק מאנחנו".
המושג השני, דביקות, הוא בעצם מה שמביא אנשים להגיב, לקרוא תגובות של אחרים ולחזור ולבדוק אם נוספו תגובות חדשות. קשה מאוד להגדיר מה בונה דביקות - אולי תחושת חיים מסוימת שיש באתר מסוים, אולי מימשק נוח, אולי נושא הדיון, זה לכאורה אישי אבל בעצם ניכר במספרים סטטיסטיים - האייל הוא אתר דביק.
עכשיו, אין דבר כזה, שתהיה דביקות באתר ללא תחושת קהילה בכלל, שכן הדבק של האינטרנט מורכב גם ובעיקר מקהילה, והגורם האנושי תמיד יהיה חזק, בלי לבטל מכוחם של גורמים כמו עניין אינטלקטואלי.
אם אני מבינה נכון, באייל מנסים ליצור דביקות שלא תישען (אך ורק) על קהילתיות. השאלה אינה שחור-לבן אלא שאלה של מינון ומספר אחוזים. בהחלט תיתכן דביקות ללא תחושת קהילה *חזקה*. והראיה - אחרי הדיון הזה, כמו אחרי דיונים רבים, עוקבות גם עיניהם של מי שמעולם לא כתבו פה שורה אחת.
לגבי הדביקות - ת'רד שבו כל אחד מפרט את הג'ובים שבהם עבד יכול להיות דווקא מקום מצוין להתחיל בו עבור מי שרוצה להתחיל לכתוב פה. יותר קל להיכנס בהודעה ראשונה שאומרת "עבדתי במחלקת המים של עיריית ראשון" מאשר להתפרץ לדיון פילוסופי מעמיק. במילים אחרות, יותר מאשר ת'רד כזה תורם לתחושת הקהילה, הוא תורם לדביקות שלה, להרגשה ש"יש פה חיים". מתי הת'רד יכול להפוך לקהילתי? כשמישהו יעלה פרט מן העבר או מדיון אחר בלי להוסיף לינק.
המקלחות הקרות שחוטפים פה מזוהים מאלמונים ואלמונים ממזוהים, והתגובות ה"לא ענייניות" שגרמו להן, הן דווקא סימן קהילתי. דווקא הסימן הכי נמוך שקיים במידרוג הקהילתיות - חשדות, רגשות נקם, תסכול... כל הרגשות השליליים. אפשר לדבר על זה, אבל כל דיבור על זה יהיה קהילתי בצורה מחפירה, ולכן לא כדאי. זו לא מטרת האתר.
אבל אם רוצים לשמור פה על הדביקות, כדאי להעלות בהרבה את טמפרטורות המים (את זה אני אומרת לכולם, לא לך במיוחד) של המקלחות. אחרת יישארו פה רק אנשים עם סכין בין השיניים, בסינון דארוויניסטי, ורכי הלב והמבע יילכו מפה, כי האייל יהיה ג'ונגל.
|
|