בתשובה להעלמה עפרונית, 11/11/02 17:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נדמה לי שהיה זה בכיתה י', כאשר החליטה הנהלת התיכון בו הוחזקתי להשיב את האחידות לתילבושת, כנראה בהשראת סגן המנהל מזרה האימה שהיה קומוניסט ושמרן. החלטה זו דחפה אותי ליזום מאבק בנושא. טענתי היתה שהאופנה הרווחת אז התבססה על בגדים משומשים (חולצות של אבא), דהויים וקרועים (ג'ינסים), מה שהעניק לשכבות המצוקה דווקא יתרון פתיחה (לא בדיוק בניסוח זה). אך היו עוד סיבות. בדיעבד התברר שגורם חשוב במניעי ההנהלה היה המכנסונים של חלק מן הבנות.* זה הגיע עד כדי השבתת הלימודים, למשך כשעה וחצי (עד שההנהלה שברה את השפנים), שהסתיימה בהשעייתי מן הלימודים ולבסוף גם בהדחתי ע"י חבריי לכיתה מן המועצה. כיום אין לי דעה בנושא זה (כמו גם ברוב האחרים). זה מאוד תלוי במה שקורה בפועל, מעבר לתאוריה והעקרונות. לא בכל שכונה ובי"ס ישנה אותה נהירה אחר מותגים ולא בכל מקום נוצרת הפרדה "מעמדית" וקינאה משמעותית על רקע זה. גם כשישנה בעייה כזו, ראוי שההורים יראו בכך אתגר חינוכי מרכזי ושעור חשוב לילדיהם, שכל חייהם עתידים להיתקל בחוסר השיוויון – בכל התחומים: כסף, צורה חיצונית, כישרון, מעמד ועוד. כדאי שהם ילמדו עוד בשלב זה ומתוך דוגמא אישית של ההורים להתמודד ולקבל את החיים כפי שהם. מצד שני... אם נחזור ל"מה שקורה בפועל", רוב ההורים אינם מסוגלים לחנך את ילדיהם כיצד להתמודד עם אופנות, מעמדות ושאר חולירות מושרות חברה. רוב ההורים, ומי שנתקל בהורים יודע על מה אני מדבר, אף חסרי כל הכשרה, שלא לדבר על רישיון ממוסד מוכר, המאשר כשירות מינימלית להולדה ולגידול הדור הבא באופן סביר. בד"כ גם הם עצמם נדים ברוחות האופנה ומתנשפים במעלה החברה ויעדיפו לפעול למען מעמדו החומרי הנוכחי של ילדם מאשר לשבת ולחשוב כיצד להסביר לו מדוע בעצם לא להחליף את מטפחות התחרה שלו בחדשות ויקרות שבעתיים, שעליהן מודפסות מילות "Las Ketchup"** (בטח יש דוגמא טובה יותר), למרות שלכל המקובלים כבר משתלשלות כאלו מן הכיסים, ולדאוג בכך לאושרו העתידי. כך שאולי זהו קרב אבוד ועדיף כאן למנוע מן הילדים את הסבל וההטמעה של התחרות המותגית היום יומית בתקופה כה משמעותית בעיצוב יחסיהם עם החברה הסובבת, לפחות בתחום הלבוש. אך יש לזכור כאן כי גם אז, המותגים יבואו לידי ביטוי בתיקים,בשעונים, בקלמרים, בנעליים.... מצד שלישי... החינוך בתיכון הוא השלב האחרון בחינוכנו הפורמלי, לפני כניסתנו כבוגרים אינדיבידואליסטים ואחראים לחברה דמוקרטית ופלורליסטית. כדי לגזול ממישהו אמצעי ביטוי אישי כה בסיסי, ראוי שתהיה לכך סיבה ראויה, מעבר לצורך הבסיסי שלנו, המבוגרים, להקל ולבטל את ערך החופש והצרכים האינדיוידואליסטים של בני הנוער מפני צרכים מסויימים שלנו, המבוגרים. כשעליי כפו בתיכון מדים אחידים, הרגשתי קטן, מושפל וקורבן להחלטות שרירותיות של בעלי כח שעושים שימוש בלתי ראוי בסמכות שניתנה להם. *לא תאמינו, אך התנהלו אז דיונים בין מועצת התלמידים להנהלה בנושא מידת הכיסוי לה מחוייבים ישבני התלמידות. היה גם מקרה בו המורה לכימיה...במחשבה שנייה כדאי לעצור כאן. בכל מקרה, תקופה נפלאה לעין. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |