|
||||
|
||||
דווקא חשבתי שנימקתי מדוע לדעתי יש לרדת מן הגולן: בשביל הסדרי הבטחון. ציינתי גם איזה שלום לדעתי זה יהיה: שלום 200 ויזות בשנה. אינני משלה את עצמי במערכת יחסים דיפלומטית אוהדת ואמיצה בין שתי המדינות, אלא במערכת יחסים לא מתוחה ולחוצה כמו עכשיו. לגבי העניין השני אותו הזכרת. נקודתי הייתה שהאמוציות של תושבי הגולן הן חסרות כל משמעות בהשוואה ל- "אמוציות" של שאר העם בנוגע להחלטה אם לסגת או לא. עם זאת, אני נוטה גם לחשוב שהאמוציות של שאר העם בנוגע להחלטה אם לסגת או לא הן חסרות משמעות למדי גם הן, אם כי פחות בנוגע למשאל העם - לו אני מתנגד מאד. נוכחנו כבר לדעת שבסופו של דבר, עד כמה שזה מקומם, שדעת הקהל הישראלית (ובכלל) היא מטומטמת. ב- 1992, בה נבחר רבין היה רוב (לא כ"כ ברור, אבל עדיין רוב) נגד הכרה באש"ף ונגד עקרונות הסכמי אוסלו. זה לא הפריע לרבין לחתום על הסכמי אוסלו ולא לעמוד בדיברתו בתחילת דרכו, בה הבטיח שלא יעשה דבר כזה בכדי לפנות לפלג הימני של האוכלוסייה. בשנים המעטות הללו, הפכה האוכלוסייה את עורה ורובה עבר לתמוך בהסכמי אוסלו. לדעתי, בגלל אמוציות בלתי מובנות, תעמולה ודמגוגיה זולה ולא בגלל הגיון (מאותן סיבות גם התנגדותם, כמובן) - אני מסופק אם אחוזים מעטים אפילו קראו את ההסכם (ולדעתי, לא נדרש הרבה כדי להבין שזהו הסכם רע) או תמציותיו. בגלל אלה, אינני חושב שדעת הקהל היא משמעותית בהחלטות אסרטגיות ובטחוניות כיוון שהוא אינו יודע ואינו מתמצא ולכן גם לדעתי אין לקיים משאלי עם בשאלת נסיגות משטחי הגולן. היות והאזרחים האצילו מסמכותם לממשלה הנבחרת לבצע *בדיוק* דברים כאלו, אין שום סיבה לבקש מהם האצלת סמכות שוב. עם זאת, ראוי לציין שאינני מצפה שמנהיגים יבצעו החלטות בניגוד מוחלט וברור לדעת הקהל, אך לא מהבחינה העקרונית אלא מהאספקט הפוליטי, כמובן. אודה ואתוודה בנוסף לכך, שאני ארגיש הרבה יותר טוב, אם לנסיגה מהגולן יהיו 90+ ידיים בכנסת מורמות אל-על, כמו בהסכם השלום עם מצרים והנסיגה מסיני מאשר רוב זעום ומפוקפק כמו הסכמי אוסלו. |
חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |