קוראים לי יעקב ואני חושב שהעולם 106351
בשנות השמונים כשהתלבושות האחידות היו נפוצות ברוב בתי הספר בארץ היו ילדים מוצאים את הדרך לביטוי עצמי ע"י חימצון השיער ונעיצת עגילים באזניהם.

העניין של העגילים הפך כבר לשיגרה, אם פעם היו הסבתות נחרדות למראה בן עם עגיל זעיר באוזן, היום הוא יצטרך להרחיק לכת הרבה יותר כדי לסחוט את אותן קריאות זעזוע אפילו הנזם באף כבר הפך לחזיון שגור.

האם השבת התלבושת האחידה תגרום לכך שבעתיד נראה את בני התשחורת מתהלכים ברחובות כשלגופם תלבושת אחידה, ראשיהם מעוטרים בכרבולות צבועות בשלל גוני הקשת ופיסות מתכת נעוצות בגבותיהם, שפתותיהם ור"ל לשונותיהם? ימים יגידו.

ורק שלא יחזירו את על טעם ועל ריח.
קוראים לי יעקב ואני חושב שהעולם 106427
what're you talikn' about?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים