 |
מיטש ארליוויין, פסיכולוג מאוניברסיטת דרום קליפורניה, כתב ספר חדש בשם "להבין מריחואנה: מבט מחודש על ממצאים מדעיים". בראיון איתו ששמעתי, הוא טוען שהחומר יותר מורכב ממה שמציגים אלה שרוצים להשתמש בו כקסם רפואי טבעי מצד אחד, או אלה שרוצים לאסור על השימוש בעשב האיום הזה מצד שני.
הוא אומר שאין ממצאים שקושרים בין עישון מריחואנה לאגרסיביות (לעומת אלכוהול שגורם לאגרסיביות רבה), בין מריחואנה לירידה במוטבציה (היתנהגות א-חברתית, שוב בהשוואה לאלכוהול) - אין הבדל משמעותי ביו ציונים של סטודנטים משתמשים או לא משתמשים, אין הבדל בין רמות השכר. גם הטענה שמריחואנה היא סם-סף שמוביל לשימוש בסמים קשים יותר לא מבוססת בממצאים - מעל 75 מליון אמריקאים ניסו מריחואנה אבל יש כ-6 מליון מכורים להרואין ודומיו.
אמנם למריחואנה יש השפעה זמנית על זכרון אבל אין השפעה משמעותית על משתמשים לאורך זמן, בניגוד להשפעה שיש לאלכוהול (או סמים קשים) על פעילות המוח בטווח ארוך.
הוא טוען שכשמלמדים נוער שמריחואנה מובילה לקוקאין והרואין אבל הם רואים מנסיונם שהרבה משתמשים במריחואנה אבל לא עוברים לסמים קשים יותר וכך אמינות המערכת החינוכית יורדת והיכולת שלה להעביר מסר על סמים נגישים ומסוכנים כמו אקסטזי, נפגעת. בנוסף, החיבור הפלילי בין מריחואנה לקוקאין מגדיל את נגישות המשתמש האקראי במריחואנה לסמים הקשים כי אותו סוחר דוחף לו את שני הסמים.
כיום, נראה שהסכנה האפשרית היחידה של עישון מריחואנה היא על סרטן ריאות למרות שאין שום ממצאים שקושרים בין השניים באופן ברור. הוא סיפר ששני טריטוריות באוסטרליה התירו שימוש במריחואנה והתברר שיש חסכון עצום בזמן, מאמץ, משאבים וכסף שהמשטרה והתביעה היו משקיעים באכיפת החוק.
נראה לי שאפילו אם אלה שרוצים להכשיר שימוש במריחואנה צודקים, הם עדיין צריכים להתגבר על המכשול העצום שהערימה כל ההשקעה העצומה - הפוליטית, הפיננסית והפסיכולוגית - השקעה של עשרות שנים בנושא כל כך טעון.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש