 |
יש לי רק דבר אחד שאני יכול להגיד בוודאות: אני שמח שנולדתי לפני העתיד הזה ואעזוב (כנראה) את כדור הארץ לפני שזה יהיה עניין יומיומי.
כי החברה, יש לכך סיכויים די גדולים, תתערב ותהנדס, ובשל סיבות כמו עניין ההשתלבות בחברה, חריגים לא יומלצו. כבר היום תובעים הורים את הרופאים שלא מנעו מהם ללדת ילד אוטיסט, וכדומה. אבל לא נרחיק לכת. אנחנו רואים איזה הינדוס ושיבוט נעשה היום באנשים החיים! וכוונתי — לכל הדוגמניות המשובטות של ערוץ 2 והmtv, לסטנדרטים ההולכים ומתקשחים לקבלה לעבודה — הדוחים החוצה את כל מי שקצת חריג מדי, וחריגות לצורך העניין זה גם השכלת יתר או גיל טיפה מבוגר מדי. יש כבר היום (ואולי היה תמיד, אבל האפשרויות הטכנולוגיות מדעיות מן הסתם מעצימות ויעצימו את זה) מנגנון נסתר בחברה שכל כולו מכוון על איתור ודיכוי החריגים. לאו דווקא אלה שיש להם גאונות יתר, כמו ואן גוך ומוצארט שברור שכמותם לא יבואו בעולם משובט (אני לא מתכוון לכפילים הדומים להם, אלא לבעלי אותו סוג של גאונות, שאף אחד לא זיהה בזמן אמת) אלא גם משקל יתר, ואפילו טיפ טיפה. לא נדבר על האנורקסיה הנכפית על נערותינו בשם אידיאל של יופי, כל יצרנות התרופות ה"אנטי אייג'ינג" והניתוחים הפלסטיים, אבל זה חלק מהשיבוט הנעשה כבר היום, באמצעות שיעבוד בני אדם ל"אידיאל מושלם" (כשבסוף מתברר שהכל עניין של אופנה). אז תחשבו מה יהיה כשהשיבוט יהיה זמין לכל "מעמד הביניים ויוצאי הצבא" שבין סביוני מודיעין לפרברי לוס אנג'לס.
בקיצור, אני מרגיש את עצמי במובן מסויים, וגם גאה בכך, כשייך לתקופת האבן שבה כולנו היינו קצת חריגים, כל אחד התלבט, לא מצא את עצמו לפחות בגילים מסויימים, הרגיש קצת חסר — וזה בגלל שאף אחד לא תיכנת אותו. אנשים מן התקופה שלי באו מעצמם לעולם, והיה להם הרבה על מה להרהר בו, כן, היה גם סבל אבל זה חלק מהאנושי, מן המורכב שבתקופת האבן שלי ראו אותו כטבעי בהחלט. מה למורכבות הזאת ולמשפחות היאפים העתידיות, ששום דבר לא ימנע מהם להזמין ילד מהונדס על פי קריטריוני החתיכות של להקת "ווסטלייף" (דוגמה חיה לשיבוט המוסיקה בימינו ולא אצריך להיות פריק של הסיקסטיז והיוצרים הגדולים שהיו שם כדי לראות מה זה שיבוט, מה הוא יכול לעשות). אלה אגב שיגורו מחוץ לסביוני מודיעין הקוסמית, ולא יהיה בידיהם שיבוט זמין, יוכרזו מן הסתם ע"י חוק התקנים כעבריינים וייענשו בקנסות כבדים אם יביאו ילדים שלא "על פי התכנון". אך טוב שאני כבר לא איהיה אז.
ואולי אני טועה. גם את המחשב ראיתי פעם כסוג של דבר מאיים מן העתיד, שיחליף את האנוֹשיוּת, והיום מחשב הוא דבר שאני חי טוב מאד איתו. הכל תלוי, איך נאמר זאת אם לא בלשון של פעם, ברוח האדם שהיא אחת היא ולא ניתנת לשיבוט.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש