בתשובה לרד פיש, 08/11/02 13:54
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אבל האייל הקורא דווקא כן הוקם כבמה לדיון ציבורי, שעיקר העיקרים שלו הוא מתן אפשרות ריאלית לממש את חופש הדיבור. נכון, כל אחד יכול להקים אתר, אבל מה הסיכוי שנגיע לאתר שכזה, אם לא נחפש אקטיבית את הדעות הללו? האייל מאפשר (ברמה זו או אחרת) להגביר את "חופש הלחישה" שמאפשר האינטרנט לרמה כזו שתוכל להחשב "חופש דיבור" (אם גם לא "חופש צעקה"). אני מתנגד לגישה שחופש הדיבור אינו כולל את החופש להשמע. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חופש דיבור לכולם כולל גם חופש דיבור לאידיוטים. אתה לא יכול להזמין את כל העולם הביתה, להכריז במו פיך ''תעשו מה שבא לכם. אין חוקים'', ועדיין לצפות שכולם כולל כולם יתנהגו יפה. עם כל הכבוד לאמונה ברוח האדם, זה לא עובד ככה. סדר (כלשהו) צריך להיות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לי אמונה ברוח האדם, אין לי כלום. ההצהרה שלי היא כזאת: אני מזמין את כולם לביתי, אומר להם לעשות מה שבא להם, ומבקש מהם להתנהג יפה. אם הם לא מצליחים לעשות זאת לשביעות רצוני, אני סוגר את הבית. נניח שהיית עושה מסיבה ומזמין את כל החברים שלך, ואומר להם "תעשו כיף", אבל אחרי כמה זמן הם היו מתחילים לשבור כסאות ולעשות דויד-סקייטינג במורד המסדרון. האם תבלה את שארית המסיבה בפעולות שיטור, או שתסגור הבאסטה? בעין הדג נוצרה קהילה, וטוב לכם ככה וזה אחלה. אבל באייל אני לא רוצה קהילה. אני היום נכנס לעין הדג פעם בשבוע בערך, קורא את הביקורות ואת הדוחק"ו וזהו. לא תגובות ולא בטיח. כל פעם שאני כן מנסה לקרוא תגובות, אני מאבד את עצמי בערך ברביעית (לא כולל אהרו"כים). אבל אם אין קהילה, ויש קוראים ומגיבים מזדמנים, והם יגלו שאחת התגובות שלהם נמחקה כלאחר יד בלי הסבר, בהתחלה הם יתלוננו, ואחר כך יתחפפו. העניין, אני חושב, נעוץ בנושאי האתרים. אם מישהו כותב בעין הדג תגובה מלאת קללות על איזה סרט, ומורידים אותה, הוא לא יטען שהסרתם אותה בגלל שאתם לא מסכימים איתו. אם מישהו יכתוב תגובה שמאלנית רוויית קללות ואני אסיר אותה, מיד הוא יאשים אותי בצנזורה פוליטית, ויבוא ויעשה עוד בלאגן באתר דווקא. אז אנחנו יכולים להיות פא"צ ולהוריד מה שבא לנו מתי שבא לנו בלי לתת הסברים לאף אחד, אבל אני לא רוצה להיות פא"צ. אני לא קורא את פא"צ ולא מתעניין בפא"צ, בין השאר בגלל הצנזורה שם. לא רוצה להיות כאלה. ראש בקיר? אולי. כזה אני. דאבל אור נאת'ינג - אם האמון שלי ברוח האדם יתבדה, אז זה הנאת'ינג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, לפחות אני סומך עליהם שלא יעשו דויד-סקייטינג, מה שזה לא יהיה. אבל לא על כל העולם אני סומך. אם אני אזמין את כל העולם הביתה, הסטטיסטיקה מחייבת שמישהו בשלב כלשהו יתחיל לעשות דויד-סקייטינג. יודע מה - מי אני שאגיד לך להפסיק להאמין ברוח האדם. אבל ברוח הילד בן 12 הדביל שאתמול למד להשתמש במחשב וחושב שאם הוא כותב הודעות מלאות קללות וסימני קריאה הוא יוצא מה זה גבר, אל תאמין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי לכתוב זאת רק ל(עמיתי) העורכים, אבל כבר מתפתח כאן דיון מעניין על זה, אז שיהיה כאן: הצעתם של ניר ושל פיש נראית לי נכונה יותר מהחזרה לימי התום. אתה חושש ממה יחשוב מגיב חדש שהודעה שלו תעוף? אין בעיה, אל תעיף אותה (הבה לא נעיף אותה). אני חושב שמגיב חדש רציני צפוי להיות זהיר יותר בתגובות הראשונות שלו. יכולה להיות בעיה עם התגובה היא תמימה כשלעצמה אך היתה חלק מפתיל שלידתו בחטא. הבעיה קיימת גם במקרה של אי השדים (כי מגיב חדש ולא מתוחכם מדי לא ילך לחפש שם), וגם במצב החדש-ישן, במקרה שהפתיל הוא "לא חוקי". במצב של מחיקה מרובה זה יקרה יותר, ללא ספק, ועדיין, להערכתי, מספיק מעט כדי לא להוות בעיה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה איתך שסביר שמגיבים חדשים יהיו זהירים יותר. ולמעלה מזה: בד"כ כלפי מגיבים חדשים שסרחו אני נוטה להיות סלחנית יותר - במקום למחוק להם את התגובה אני מעדיפה להסביר להם יפה את קודי ההתנהגות המקובלים (קרי: לקבל דעות של אחרים, לא להשמיץ וכו'). רובם מפנימים. קורה לנו שמגיעים מגיבים שמתלהבים ומציפים בהודעות והתחכמויות לא לעניין. אימייל מנומס פותר את העניין. לא באנו להיות שוטרים, ורוב הזמן אנחנו לא כאלה. ורק עוד מילה לדובי - גם אם לא נוח לך להכיר בכך, ב'אייל' יש קהל קוראים קבוע, וקהל מגיבים קבוע שאף מכיר איש את רעהו ויודע לאיזה תגובות ניתן לצפות מכמה מן האנשים בו. באופן מסוים, זו קהילה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזשהו שלב אנשים התחילו לקחת את חופש הדיבור צעד אחד רחוק מדי, ולפרש אותו בצורה שתאפשר להם לא רק להתבטא, אלא גם להתבטא בצורה שאינה רצויה על ידי אנשים אחרים (בין אם מדוברת בקללות, הסתה, אוף-טופיקים מטופשים במיוחד, או כל אפשרות אחרת). אז נכון, יש חופש דיבור, אבל אף אחד לא יכול להכריח מי מהקוראים לקרוא כל הגיג והגיג של מגיב עלום אשר בחר לכתוב את צירוף המילים הקסום "אני חושב ש...". רוצה - אל תקרא לזה "אין פה חופש דיבור". קרא לזה "יש חופש דיבור, אבל עד גבול מסוים". מה הגבול? אתה תחליט. תראה, ב'עין הדג', למשל, אנחנו מצהירים שנמחק אוף-טופיקים. בפועל לא כולם נמחקים כי יש ביניהם כמה מעניינים או משעשעים במיוחד (עד היום זכור לי לטוב הדיון בסוגייה כבדת המשקל כמה סינים תושבי ארצנו צריכים לאכול כל יום כדי למנוע פיצוץ אוכלוסין, והאם זה כשר 1). אז נכון, מדי פעם כמה מן המגיבים מקטרים כי נמחקה להם הודעה, אבל בסה"כ המגיבים יודעים שזה לטובתם ומכבדים את ההחלטות שלנו. אנחנו הרי לא מוחקים סתם כי מתחשק. תמיד יש סיבה הגיונית 2. 1 והיה מי שמצא בתנ"ך (של הסרטים, זאת אומרת - IMDb) הוכחה שסינים זה כשר, ושמצווה לאכול אותם. 2 רבאק, כמה פעמים אפשר להכנס למתמשכים כדי לקרוא ש"ג'וש הארטנט הכי חתיך ומי שחושב אחרת הוא עיוור ובכלל בנים לא אמורים לחשוב על בנים אחרים אם הם חתיכים או לא!!!" |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |